ת"א 23879-02-13 קלרה נ' אוחיון

ביום 13.7.14 ניתן פסק דין המחייב את הנתבע בפינוי הנכס מושא התיק ובתשלום פיצויים והוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך, זאת לאחר שכתב הגנתו נמחק בשל אי ציות להחלטות בית המשפט לקיום הליכים מקדמיים.

בקשת הנתבע לביטול פסק הדין הוגשה לתיק בית המשפט ביום 15.7.14, אולם בשל תקלת מערכת לא ניצפה המסמך (גם כעת, המסמך אינו ניתן לצפייה). רק ביום 12.11.14, כאשר פנה הנתבע בבקשה למתן החלטה בבקשתו, התבררה התקלה.

לטענת הנתבע, פסק הדין ניתן בטרם חלף פרק הזמן שהוקצה לו להשיב לבקשה למחיקת כתב ההגנה. לטענתו, החלטת בית המשפט נמסרה למשרדו רק ביום שישי 19.6.14 ולכן, המועד להגשת התגובה חלף רק ביום 13.7.14, מועד בו ניתן פסק הדין על פי בקשת התובעת אשר הוגשה ביום 10.7.14. לטענת הנתבע, תגובתו הוגשה באותו יום, אולם הועברה לעיון בית המשפט רק ביום המחרת, לאחר שניתן פסק הדין.

התובעת מתנגדת לביטול פסק הדין. התובעת סקרה את שורת ההחלטות אשר ניתנו על ידי בית המשפט ונגעו לקיום הליכים מקדמיים על ידי הנתבע, החלטות אשר לא קויימו על ידי הנתבע. לטענת התובעת, הנתבע ניסה להאריך את ההליך ככל יכולתו והפר פעם אחר פעם את החלטות בית המשפט, באופן שההליך התארך מעבר לצורך וגרם לעינוי דין לתובעת. התובעת טענה כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר לתמיכה בה, זאת חרף העובדה שהנתבע מבקש להתבסס על עובדות שונות, דוגמת מחלת אשתו. התובעת צירפה דוגמאות מהליכים נוספים בהם מעורב הנתבע, שגם בהם נהג הנתבע באותו זלזול אשר הוביל לנקיטת צעדים כנגדו. התובעת הבהירה כי רק ביום 24.7.14 המציאה את פסק הדין לב"כ הנתבע, אך הלה לא טרח להמציא לה את בקשתו לביטול פסק הדין, זאת בניגוד למתחייב בתקנות. התובעת הדגישה כי המדובר כאן בפסק דין לפינוי דירה המצויה בבעלות התובעת ולכן לעיכוב במתן פסק דין בתביעה יש השלכה כלכלית על התובעת.

לנתבע ניתנה הזכות להשיב לתגובת התובעת, אך הוא בחר שלא לעשות כן.

מחיקת כתב-טענות של בעל-דין היא סנקציה חריפה ולכן, ככלל, ייזהר בית המשפט בטרם ינקוט בסנקציה זו. ואולם, אם נוכח בית-המשפט, כי בעל הדין התנהג בזלזול או בזדון, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב-טענותיו (גורן, סוגיות בדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 217; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 436-435).

כך, למשל, בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, בעמ' 800, שם נקבע:

"...אין מוחקים כתב-הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולו ברשלנות – לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו"

וראו גם ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, פ"ד נו(4) 817.