ת"א 23866-12-11 סייקו הנדסה בע"מ ואח' נ' גורלי ואח'

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבעים לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במשפט.

2.העובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה כעולה מכתב התביעה, הן כדלקמן:

תובעת 1 הינה חברה בע''מ למתן שירותי פיקוח והנדסה ותובע 2 הוא הבעלים והמנהל שלה.

הנתבעים הם בני זוג אשר התקשרו עם תובעת 1 בהסכם מיום 23.11.10 למתן שירותי ניהול ופיקוח לבניית ביתם ביישוב הררית.

בין בעלי הדין התגלע סכסוך על רקע טענות הנתבעים כי בשל פיקוח לקוי שהפעילו התובעים, התגלו ליקויי בנייה בעבודות עליהן היו מופקדים.

ביום 14.9.11 פרסם נתבע 1 כתבה באתר אינטרנטי בשם "אנשים", תחת הכותרת "סייקו הנדסה בע"מ – חברת פיקוח שלא מפקחת! זהירות!!!", ובו הועלו טענות נגד עבודות הפיקוח של התובעים. לטענת התובעים, פרסום זה הוציא דיבתם רעה והוא מהווה עוולה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. מכאן התביעה, לפיה התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 300,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה מפני התביעה, בו הם שבו והעלו טענות כנגד עבודות הפיקוח של התובעים וכן טענו להגנת אמת בפרסום.

3.במקביל לתביעה דנן הגישו הנתבעים נגד התובעים תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה ב-ת"א 60083-01-12, בגין ליקויים אשר התגלו כתוצאה ובעקבות פיקוח התובעים על עבודות הבנייה (להלן: "ההליך המקביל"). ביום 19.3.15 ניתן פסק דין בהליך המקביל, לפיו התקבלה התביעה והתובעים חויבו לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, סכום כולל של כ-55,000 ₪ (להלן: ''פסק הדין''). התובעים הגישו לבית משפט המחוזי ערעור על פסק הדין, אולם הערעור נדחה תוך חיובם בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

במסגרת הערעור על פסק הדין הגישו התובעים בקשה לפטור מהפקדת עירבון אליה צורף תצהירו של תובע 2, בו נאמר, בין היתר, כי: "המערערת 1 (תובעת 1 –ר.ח) נקלעה בימים אלה למצב שבו אין לה מספיק עבודות לגלגול עסקיה ואין ברשותה נכסים ו/או ציוד שניתן לשעבד אותם".

4.לטענת הנתבעים בתמצית, יש לחייב את שני התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך זה, וזאת בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט -1999 ביחס לתובעת 1, ובהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס לתובע 2. הצהרת תובע 2 בבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון בערעור על פסק הדין, מעידה על מצבם הכלכלי הקשה של שני התובעים והעדר יכולתם לפרוע את הוצאות המשפט שייפסקו בהליך זה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי קביעות בית המשפט במסגרת פסק הדין, מהוות בחלקן השתק פלוגתא ביחס לרשלנות התובעים בעבודות הפיקוח בהתאם להסכם ומכרסמות עמוקות בסיכויי תביעתם.