תורג'מן נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

רקע כללי וטענות הצדדים בסוגיית נסיבות התאונה

בפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 27/4/1977 אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 12/8/2011 בהיותו רוכב על אופניים, עת רכב על אופניו בשולי כביש 4 לכוון צפון , כאשר לפתע לטענתו נפגע מרכב חולף, אשר האט קמעה אך לא עצר ונעלם מזירת האירוע. (להלן: " התאונה").

ממקום התאונה פונה התובע על ידי אחיו וחברו לקבלת טיפול בבית חולים ברזילי שם אובחן כי לתובע נגרם שבר בעצם הבריח מימין.

התובע גורס כי מדובר בתאונת דרכים "פגע וברח" ולפיכך התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, בהתאם לסעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

הנתבעת שוללת חבותה לפצות את התובע, בנימוק כי התאונה לא ארעה כלל ועיקר בקשר לרכב חולף כלשהו, אלא כתאונת נפילה עצמית מהאופניים וללא מעורבות של רכב.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים מקים את חבותה של קרנית לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע ולא ניתן לאתרו. מאחר וחבותה של קרנית הינה שיורית לחבות המבטחת בחובה, בבחינת יוצא מן הכלל, אזי שעל מנת לבסס חובת פיצוי על-ידי קרנית, שומה על התובע להוכיח תחילה כי מתקיימים בעניינו התנאים שבסעיף 12(א) הנ"ל, ובנסיבות המקרה שלפנינו, כי התובע הינו "נפגע" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". אין חולק כי לתובע נגרם נזק גוף, המחלוקת בענייננו מתמקדת בשאלה האם נזק הגוף נגרם כתוצאה מתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, אם לאו.

דומה כי אין חולק כי הנטל להוכחת העובדות הדרושות לשם קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, רובץ לפתחו של התובע, ובכלל זה להוכיח כי הוא נפגע בתאונת דרכים, ובמקרה דנן, כתוצאה מפגיעת רכב שפגע וברח מן המקום, פרטיו אינם ידועים ולא ניתן לאתרו בשקידה ראויה (ראו: ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד; ת"א (מחוזי ת"א) 1551/07  אזולאי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים; ת"א 9276/09 קראוז נגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים; ע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' גבארין - פורסמו במאגרים המשפטיים).

לשון אחר, נטל הראיה והשכנוע כי התאונה ארעה בנסיבות המזכות בפיצוי מכוח הוראות סעיף 12 (א) (1) לחוק, קרי, תאונת "פגע וברח" – תאונה בה זהות הנהג הפוגע אינה ידועה, מוטל על התובע. ראה בעניין זה ת"א 942/04 (מחוזי חיפה) עזבון המנוח עראוי חאמד ז"ל נ' קרנית קרן לפיצוי תאונות דרכים –החלטתה של כב' השופטת וילנר מיום 25/9/2007 (פורסם בנבו) עמ' 3:

"...על התובעים להוכיח את עצם קרות התאונה והתרחשותה תוך שימוש ברכב מנועי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי. כלומר, עליהם להתכבד ולהביא ראיות קונקרטיות פוזיטיביות המוכיחות את עצם התרחשות התאונה והשימוש ברכב מנועי..."(הדגשה אינה במקור).

להדגמת האופן בו נדרש תובע לעמוד בנטל ההוכחה למקרה של תאונה אשר בעניינה מוכחשת מעורבותו של רכב, בדומה למקרה שלפנינו, נפנה לדבריה של כב' השופטת וילנר, שם בעמ' 3 להחלטה: