ת"א 23862-05-14 גור ואח' נ' המועצה לענף הלול ואח'

בפני בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט במסגרת תביעה כספית שהגישו המבקשים על סך 952,000 ש"ח.

מתצהיר המבקש 1 עולה, כי הינו כבן 71, נשוי למבקשת 2 ומתקיים מקצבת זקנה בסך 2,611 ₪ לחודש. עקב מצבו הבריאותי הקשה הוא איננו מסוגל לעבוד ואף נקבעה לו נכות בשיעור 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, בני הזוג חיים בקושי כלכלי נוכח פשיטת רגל של עסקם וקיימים חובות לנושים שונים למבקש 1 בהוצאה לפועל הנובעים מקריסתם הכלכלית העומדים על סך של 2,346,632 ₪. המבקשים טוענים כי הוצאותיהם בגין מחיה הינם בסך של כ-2,000 ₪ לחודש. כמו כן, למבקשים דירת מגורים בבעלותם ואתרי גידול בחכירה מהמדינה ומלבד זאת אין להם נכסים נוספים מכל סוג שהוא. למבקש 1 אין תוכניות חיסכון ו/או פקדונות ו/או ניירות ערך. לטענתם, בנם המשותף של בני הזוג עוזר להם לעיתים בתשלום הוצאות בסך של כ- 500 ש"ח לחודש. המבקש 1 טוען, כי הוא ורעייתו פרודים ואינם מנהלים משק בית משותף ואין כל קשר עסקי ביניהם, ואין לו דרך לגייס כספים לתשלום האגרה ומכאן הבקשה.

לטענת הפרקליטות, יש לדחות את הבקשה לפטור, שכן לא נפרשה תמונה מלאה ושלמה אודות מצבם הכלכלי של המבקשים כנדרש בתקנות. הבקשה לוקה בחסר שכן הוגשה אך ורק מטעם המבקש 1, כאשר הם חבים ביחד ולחוד את תשלום האגרה. עוד נטען, כי קיימות סתירות עובדתיות בבקשה לעניין קיום וניהול משק בית משותף בין המבקשים, מחד טוענים המבקשים כי אינם חיים במשותף, ואולם, מתצהירו של המבקש 1 עולה כי המבקשים חולקים משק בית והוצאות מחיה משותפות. כמו כן, המבקשים לא פירטו אילו ניסיונות נעשו על ידם על מנת לגייס את סכומי האגרה, בעוד למבקשים בעלות בנכסים המאפשרים לגייס את הסכום הנדרש באמצעותם.

המשיבות מוסיפות וטוענות, כי הבקשה חסרה כל בסיס עובדתי ו/או משפטי אשר דינה להידחות. עוד עולה, כי תצהירו של המבקש 1 מלא בסתירות פנימיות כאשר המבקש הצהיר, כי הוא מתקיים מקצבת זקנה, אולם בסעיף אחר בתצהיר נטען כי הוא מתקיים מקצבת נכות מבלי לפרט את סכומה. לטענתן, יש חוסר באסמכתאות וכי רב הנסתר על הגלוי. עוד נטען, כי מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה כי סכום ההוצאות של המבקשים אינו עולה בקנה אחד עם חוסר יכולתם הכלכלית כנטען ע"י המבקש. ההליך אינו מגלה עילה מאחר ואין יריבות בין המבקשים למשיבות, וטעם נוסף לחוסר עילה הינו כי סכום התביעה הוא מופרז ומנופח ללא הנחת תשתית ראייתית וללא כל בסיס ופירוט מתאים. ועל כן , מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיניתי בטענות הצדדים, ובהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007, מצאתי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה מהטעמים שלהלן:

א. באשר להוכחת חוסר יכולת כלכלית, מצאתי לקבל את טענת הפרקליטות, לפיה לא פרס המבקש תמונה מלאה ועדכנית אודות מצבו הכלכלי, וזאת נוכח הימנעותו מלצרף תצהיר ומסמכים המעידים על יכולת כלכלית של המבקשת 2, והרי המבקשים חבים ביחד ולחוד את תשלום האגרה בגין תביעתם המשותפת, ואף לא פורטו כנדרש מלוא ההכנסות של המבקש 1. כמו כן, מצאתי לקבל את הטענה כי קיימות סתירות עובדתיות בבקשה, ונראה כי המבקשים אכן מנהלים משק בית משותף ומתגוררים תחת קורת גג אחת, וכי טענת ההפרדה נטענה בעלמא ואין לה כל בסיס. עוד עולה כי, למבקשים יש נכס בבעלותם ואתרי גידול השכורים בחכירה מהמדינה, ואשר ניתן באמצעותם לגייס את סכום האגרה. כמו כן, המבקשים מיוצגים ע"י עורך דין ולא פירטו כיצד נושאים בנטל תשלום שכר הטרחה לעורך דינם בגין הליך זה. המבקשים לא שכנעוני מדוע אין באפשרותם להסתייע בקרוביהם לצורך גיוס כספים לתשלום האגרה להליך זה הגם שמסתייעים בבנם. במצב דברים זה, אין לקבוע כי אין בידי המבקשים את היכולת לשאת בתשלום האגרה, אשר בהתאם להלכה הפסוקה, פטור מתשלומה מהווה מוצא אחרון ויחידי. לא כן הוא המצב במקרה דנן ולפיכך, אין מקום לפטור את המבקשים מתשלום אגרה.

ב. באשר לתנאי השני, אמנם מצאתי כי ההליך אכן מגלה עילה, נוכח הטענות הנטענות בכתב התביעה, אולם, משהמדובר בשני תנאים מצטברים, אין מקום לקבל את הבקשה.

6. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לפטור מתשלום אגרה, נוכח אי עמידת המבקשים בתנאים שנקבעו בתקנות.