ת"א 23852-05-13 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' אברהם ואח'

הצדדים והמחלוקת

1.בפני תביעה לסילוק יד ותביעה כספית לדמי שימוש ראויים שהגישה התובעת, היא הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6075 חלקה 228, כנגד הנתבעים אשר לטענתה מחזיקים במקרקעין שלא כדין.

2.הנתבעים, כולם בני משפחה אחת, מתגוררים במקרקעין הנ"ל הנמצאים ברח' קק"ל 8 בבית דגן. הנתבעת 1 מכוח הסכם דיירות מוגנת מיום 22.6.81, הנתבע 2 – בעלה ומתגורר עמה ויתר הנתבעים ללא כל זכות חוקית.

3.התובעת דורשת כי הנתבעים יפנו את המקרקעין הנ"ל וישלמו לה דמי שימוש ראויים בגין שימוש שהנתבעים עשו בתוספות בניה במקום.

4.עילת התביעה כנגד נתבעת 1 היא הפרה יסודית של החוזה מצידה, בכך שבניגוד להסכם מיום 22.6.81 בנתה, הן בעצמה והן על ידי בני משפחתה, תוספות בניה במושכר ללא רשות של התובעת.

5.עילת התביעה כנגד יתר הנתבעים היא מכוח ס' 16 לחוק המקרקעין, הואיל והם מחזיקים במקרקעין שלא כדין.

6.הנתבעים טוענים כי גם הנתבע 2 הוא בעל זכויות דיירות מוגנת וכי כל תוספות הבניה במקום נעשו ברשות התובעת, באופן גלוי ופומבי, החל מ- 21 שנים לפני שהוגשה התביעה. לכן, הם טוענים אף להתיישנות התביעה.

כבר עתה יובהר, כי דין טענת ההתיישנות להידחות הואיל ומדובר במקרקעין מוסדרים וסעד הפינוי הוא סעד במקרקעין שאינו מתיישן לאור הוראת סעיף 159 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. התביעה הכספית הוגבלה מלכתחילה לתקופה של 7 שנים עובר להגשתה.

7.עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת ראתה בנתבעים 3-7 כדיירים מוגנים ולחילופין, ברי רשות בלתי הדירה לעשות שימוש במקרקעין.