ת"א 2385-08 מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל ואחרים.. נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ ואח'

התובענה

1. לפני תביעת התובעות לתשלום הסך של 52,199,722 ₪, בגין השימוש אותו עושות הנתבעות בגוש 6643 חלקות 240, 242, 243, 246 ובגוש 6900 חלקה 23 (להלן: "המקרקעין") המצויים בשדה התעופה דב הוז בתל אביב (להלן: "שדה דב") וכן בגין השירותים אותם מקבלות הנתבעות בשדה דב החל משנת 2002 ועד למועד הגשת התביעה. ביהמ"ש התבקש בנוסף להצהיר, כי על הנתבעות יחד ולחוד להמשיך ולשלם דמי שימוש ראויים וכן דמי השירותים עפ"י תעריף דמי השימוש הכללי לכלל משתמשי המקרקעין בשדה דב ממועד הגשת התביעה ואילך וכל עוד הן עושות שימוש במקרקעין.

טענות התובעות

2. התובעת 1 (להלן: "המנהל") מנהלת את המקרקעין עפ"י חוק יסוד: מקרקעי ישראל ובתקופה הרלוונטית חוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 (כיום חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960). התובעת 2 (להלן: "הרשות") הינה רשות ציבורית, תאגיד סטטוטורי, שהוקם ופועל עפ"י סעיף 3 לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1967 (להלן: "חוק רש"ת"). הרשות אחראית בין היתר על החזקתם, הפעלתם, ביטוחם וניהולם של שדות התעופה של מדינת ישראל (סעיף 5 לחוק רש"ת), שדות המפורטים בתוספת לחוק רש"ת והמכונים בחוק "שדות התעופה של הרשות" וכוללים את: נמל התעופה בן-גוריון, שדה התעופה אילת, שדה התעופה ירושלים (עטרות), שדה התעופה חיפה, שדה התעופה יצחק בן-יעקב (מחניים), שדה התעופה הרצליה ושדה התעופה תמנע על שם אילן ואסף רמון (להלן: "שדות הרשות").

3. שדה דב אינו נמנה על שדות הרשות. יחד עם זאת טוענות התובעות, כי הרשות מעניקה לשדה דב שירותים שונים ובהם: שירותי פיקוח טיסה, כיבוי אש, מתקני תעופה וכיוצ"ב. הרשות עושה כן מכוח צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה דב הוז (תל אביב), התש"ן-1989 (להלן: "צו רש"ת"). על השירותים הניתנים בשדה דב על ידי הרשות מכוח צו רש"ת חלות הוראות חוק רש"ת, למעט הסעיפים העוסקים בהעברת המקרקעין מהמדינה לרשות (ר' סעיף 2 לצו רש"ת).

4. לטענת התובעות, הרשות מנהלת את הנכסים עבור המדינה והמנהל ואף גובה דמי שימוש בנכסים המצויים בשדה דב מבעלי ההרשאה וזאת מכוח הסכם שימוש בנכסים שנחתם עימם (דוגמא ל"הסכם שימוש בנכס" בשדה דב צורפה כנספח ד' לכתב התביעה). דמי השימוש נגבים מהמשתמשים השונים על פי תעריף כללי המותאם עבור כל שדה ושדה בישראל (רשימה כללית של תעריפי דמי השימוש, דמי הניהול והאחזקה בשדה דב, צורפה כנספח ג' לכתב התביעה).

5. התובעות הוסיפו וטענו, כי הנתבעת 1 (להלן: "ארקיע") עושה שימוש במקרקעין. בעבר עשתה כן ארקיע כחברה ציבורית ובהמשך מתוקף חוזים שנחתמו עמה, בעקבות הפיכתה לחברה פרטית.

לטענת התובעות, החוזים שנחתמו עם ארקיע בעבר אינם בתוקף מזה שנים רבות ולמרות זאת ארקיע ויתר הנתבעות ממשיכות להחזיק במקרקעין תוך שהינן עושות בהם שימוש ללא הסכם הרשאה המתיר להן להחזיק ולהשתמש במקרקעין ומבלי שהן משלמות דמי שימוש ראויים בגין השימוש, לרבות לא בגין השימוש המסחרי אותו הן עושות במקרקעין, וזאת בניגוד לכל המשתמשים האחרים בשדה דב ובשדות התעופה האחרים בארץ, והכל תוך הפרת חובת תום הלב וגרימת פגיעה קשה לקופה הציבורית בניגוד גמור לתקנת הציבור. התובעות הדגישו, כי הנתבעות 2-9 הינן חברות בנות או קשורות לארקיע, וארקיע, בהיותה החברה המרכזית באשכול החברות הנתבע שעמה נוהלו המגעים במשך כל השנים, היא זו שמאפשרת להן להחזיק ולעשות שימוש במקרקעין מבלי שניתנה לה רשות לעשות כן. לפיכך, נתבעו הנתבעות כאמור לתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין וכן דמי שירותים אותם מספקת להם הרשות בשדה דב.

6. התובעות ציינו, כי לגבי חלק מהנכסים בהם עושות הנתבעות שימוש, נחתמו לאורך השנים הסכמי הרשאה בין הרשות לארקיע לפיהם הרשות התירה לארקיע להשתמש בנכסים המפורטים באותם חוזים, בכפוף לתשלום דמי שימוש ראויים כמפורט באותם חוזים, אלא שמאז שנת 1990 לא נחתמו ו/או לא חודשו חוזי ההרשאה עם ארקיע. לגבי חלק אחר של הנכסים בהם עושות הנתבעות שימוש, לא ניתנה להן רשות לעשות כן בעבר וממילא הן עושות בו שימוש ללא כל תמורה (התובעת צרפה כנספח ו' לכתב התביעה את רשימת הנכסים בהם מחזיקות הנתבעות בשדה דב, כפי שהיא מעודכנת לשנת 2005).

התובעות הדגישו, כי בהתקשרות בין הרשות לארקיע לא ניתנה רשות לנתבעות 2-9 להשתמש במקרקעין שבשדה דב.

7. התובעות ציינו בנוסף, כי מאז תחילת שנות התשעים נוהלו בין הרשות לארקיע מגעים להסדרת השימוש בשדה דב וכן להסדרת התשלום בגינו. ב- 30.9.93 הגיעו הרשות וארקיע לפשרה בדבר תשלום חובות העבר בהתייחס לשנים 1982-1993. על פי הסכם זה ארקיע שילמה 1,767,870 ₪ נכון למועד התשלום (31.10.95), סכום שהינו לטענת התובעות נמוך מהסכום אותו היה על ארקיע לשלם לפי תעריף דמי השימוש הכלליים (כאמור בנספח ג' לכתב התביעה). עוד סוכם בין הרשות לארקיע, כי הצדדים ימשיכו לנהל מו"מ בהתייחס לדמי השימוש הראויים בהתייחס לתקופה שמ- 1.1.94 ואילך. הצדדים אמנם ניהלו מו"מ בגין תקופה זו אלא שארקיע, בחוסר תום לב, כך התובעות, בחרה להימנע מלחתום על הסכם הרשאה ולשלם דמי השימוש הראויים כחלק מהפשרה.