אבו שקארה נ' מני ואח'

 בעניין: בקשה להפקדת ערובה להוצאות

1. בפניי בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים בתביעה זו. לטענת המבקשים, מדובר בתביעת סרק טרדנית וקנטרנית, שסיכוייה קלושים. בתביעה קודמת שהגישה המשיבה באותה עילה, היא ביקשה פטור מאגרה בטענה שהיא סובלת מקשיים כלכליים, ולכן קיים חשש שאם תדחה התביעה הוצאותיהם לא ישולמו. על כן מן הדין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

3. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. בתקנה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות, ואולם בפסיקה נקבעו סוגי מקרים שבהם יעשה שימוש בסמכות, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד, מחד, לבין הצורך להבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע שהתביעה נגדו נדחתה, מאידך. כך, למשל, נקבע כי יש מקום לחייב במתן ערובה להוצאות, תובע שהינו תושב חוץ חסר נכסים בישראל. ואולם אין זה הטעם היחיד לחיוב תובע במתן ערובה להוצאות. על בית המשפט לשקול שיקולים רלבנטיים נוספים, ולדון בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו (ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פד נח(5), 865 (30.5.04) בפסקה 5 לפסק הדין).

4. בפסיקה נקבע כי במקרים חריגים, כאשר נראה שסיכויי ההצלחה קלושים, יורה בית המשפט על הפקדת ערובה להוצאות, לשם הבטחת הוצאות הנתבע ומניעת תביעות סרק. הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. אפנה בעניין זה לרע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן ואח' נ' עוד יורם אבי-גיא ואח' (21.8.07):

   "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת (ראו גורן שם, 705)" (פסקה 5 להחלטה).

   ובהמשך:

   "הטלת הערובה נעשית בשיקול דעת, שיש להפעילו על פי הפרמטרים שהותוו בפסיקה (ראו לעיל). כאן ניתן לומר שהנטל גדול במיוחד על הנתבע להראות כי סיכויי התביעה במכלול הנסיבות מצדיקים הטלת ערובה, ומשעשה כן, עובר הנטל אל התובע להראות כי חרף זאת יש להקל עמו" (פסקה 6(ב) להחלטה).

5. איני סבורה כי נסיבותיו של מקרה זה מביאות אותו אל גדר המקרים החריגים, שבהם סיכויי ההצלחה הם קלושים במידה המצדיקה חיוב המשיבה בהפקדת ערובה. אומנם הסכום שגבו המבקשים מהמשיבה מבוסס על מסמך בכתב שעליו חתמה המשיבה. ואולם המשיבה מעלה בתביעתה טענת עושק לגבי חתימתה על המסמך, אשר אם תתקבל עשויה להביא לביטולו. למרות שנטל ההוכחה רובץ על המשיבה והוא אינו נטל קל, לא ניתן בשלב זה לקבוע כי מדובר בתביעת סרק.

6. אוסיף כי בתביעה זו שילמה המשיבה את האגרה, ואף בתביעה הקודמת שהגישה דחה בית המשפט את הבקשה לפטור אותה מאגרה על יסוד מצבה הכלכלי כעולה מתצהירה שעליו מסתמכים המבקשים בבקשה זו.

7. לפיכך אני דוחה את הבקשה.