ת"א 23739-09-12 עיריית חיפה נ' לוי ואח'

1.התובעת (להלן: העירייה) הגישה תביעה לפינוי ולסילוק יד נגד הנתבעים, אשר הינם דיירים מוגנים, על פי עילות פינוי של אי קיום תנאי מתנאי השכירות ונטישה. לאחר תום שמיעת העדים גרסה העירייה כי הוכח שהנתבעים אינם עושים במושכר את השימוש שהותר בהסכם השכירות, ודי בכך כדי לבסס את שתי עילות הפינוי האמורות. בהנחה כי אכן הנתבעים חדלו להשתמש במושכר למטרות שנקבעו בהסכם, האם די בכך כדי לבסס את עילות הפינוי שבחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר)?

הרקע להגשת התביעה ותמצית טענות הצדדים

2.ביום 6.1.1986 נכרת הסכם שכירות בין העירייה לבין הנתבעים, על-פיו היא השכירה להם חנות בשטח 17 מ"ר (שסומנה חג-3) ומחסן בשטח 12 מ"ר ברחוב יוסף לוי 25 במפרץ חיפה בחלקות 44-42 בגוש 11547 (להלן: המושכר), באופן שזכויות דיירות מוגנת של הדיירים הקודמים במושכר הועברו לנתבעים. בהסכם נקבע, בין השאר, כי תקופת השכירות תחל ביום 1.12.1985 ותימשך לפי חוק הגנת הדייר, כי המושכר ישמש למסגריה ומחסן בלבד וכי דמי השכירות ודמי שירותים ישולמו לעירייה מדי חודש, ונאסר על הנתבעים להחזיק סחורה לפני חזית המבנה בו נמצא המושכר.

3.אברהם שפירא, נציג העירייה (להלן: שפירא), ערך ביום 27.2.2012 סיור במושכר, ורשם ב"טופס סיור שטח" את ממצאיו:

"הנכס סגור ואינו פעיל. בחזית החנות בשטח הקולונדה יש שולחנות עבודה, ובחזית חנות ח"ב-22 קיים מחסן ברזל סגור השייך לנסים לוי".

4.העירייה, אשר ראתה בממצאי הסיור עדות להפרת הסכם השכירות האוסרים על הצבת סחורה בחזית המבנה ועל שינוי יעוד השימוש בחנות (ממסגריה למחסן) ולנטישת המושכר, הגישה נגד הנתבעים תביעה לפינוי של המושכר בעילות פינוי של נטישה ושל אי קיום תנאי מתנאי השכירות, על-פי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר, ולסילוק יד של מחסן שהוצב על-ידיהם בסמוך למסגריה, מכוח הוראת סעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

5.בכתב ההגנה הועלו על-ידי הנתבעים הטענות הבאות: (1) העירייה אינה חוכרת של 44-42 בגוש 11547 ואין לה זכויות במושכר. ביום 21.4.2004 היא הודיעה לנתבעים כי אינה מחזיקה עוד במושכר (2) הנתבעים לא נטשו את המושכר ולא הציבו מיטלטלין ליד הקולונדה של חנות ח"ב-22 או בחזיתה; (3) על-פי הסכם השכירות, שימוש הנתבעים במושכר כמסגריה וכמחסן יכול להיעשות בכל חלק ממנו; (4) ככל שתוכח עילת פינוי, זכאים הנתבעים לסעד מן הצדק; (5) משקיבלה העירייה מהנתבעים דמי שכירות ביום 7.11.2012, הרי היא ויתרה למעשה על עילות פינוי; (6) העירייה נמנעת בכוונת מכוון מביצוע תיקונים דחופים במושכר.

זכויות העירייה במושכר

6.הנתבעים טענו להיעדר יריבות, מאחר ולעירייה אין זכות במושכר. כפי שמופיע על גבי נסח רישום הזכויות בספרי רשם המקרקעין, הבעלים הרשומים של חלקות 44-42 הינה קרן קיימת לישראל. לטענת העירייה, זכויותיה במושכר נובעות מהסכם חכירה בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל (כתוארו אז) (להלן: המינהל), בשם קרן קיימת לישראל, ומהחלטתה לראות את ההסכם כממשיך לחול, לאור סירוב המינהל לקבל את החזקה במושכר לידיו עם תום תקופת החכירה החוזית. עוד נטען על-ידי העירייה כי הנתבעים מושתקים מלהעלות טענת היעדר יריבות, מאחר והם למדו על מצב דברים זה ממכתב העירייה שנשלח אליהם ביום 4.12.2005, והמשיכו לשלם לה דמי שכירות.