ת"א 23717-08-10 לוי נ' נסיר ואח'

לפני בקשת התובעים להחייאת ההליכים בתיק.

הרקע לבקשה-

התובעים הינם בני זוג אשר היו בעליה של דירה בבת ים (להלן "הדירה"). עובר לאירועים נשוא כתב התביעה, ביקשו התובעים למכור דירתם ולרכוש תחתיה וילה בעיר ראשון לציון (להלן: "הוילה"). לצורך כך, התקשרו התובעים בהסכם הלוואה עם הנתבע 3- הבנק למשכנתאות (להלן "הבנק").

לטענת התובעים הוסכם בינם לבין הבנק כי מתוך כספי המשכנתא, יסולק סכום של 250,000 ₪ לבנק משכן, שלטובתו נרשמה משכנתא על הדירה, והיתרה תשמש לרכישת הוילה. לטענתם, הוסכם בין הצדדים כי בתחילה תירשמנה משכנתאות על הוילה והדירה כאחד, אולם לאחר סילוק המשכנתא, תמחק גם המשכנתא על הדירה, על מנת שיוכלו למכור אותה. לגרסתם, חרף ההסכם, סירב הנתבע 3 למחוק את המשכנתא על הדירה, לאחר מכירתה, ובכך מצאו עצמם מפרים הן את חוזה רכישת הוילה והן את חוזה מכירת דירתם.

עוד נטען בכתב התביעה כי במטרה להקטין את נזקי התובעים, נמצאו הנתבעים 1-2 כקונים חלופיים לוילה, אשר מכספי התמורה שאמורים היו לשלם לו, התעתד הקבלן להשיב לידי התובעים חלק מן התשלום ששילמו לו עד לאותה העת. לטענתם, בשלב מסוים נעלם הקבלן, מבלי שסיים את הבנייה, הנתבעים 1-2 נטלו חזקה בוילה, למרות שלא שילמו את התמורה בגינה., ובכך נותרו התובעים מול שוקת שבורה.

בהמשך, ובעקבות תביעה שהגישו הנתבעים 1-2 במטרה ל"נקות" את הוילה מהרישומים שרבצו עליה, הגיע הבנק להסכם פשרה עם הנתבעים 1-2 ולפיו ככל שישלמו לו את הסכום עליו הוסכם- יסיר את המשכון שנרשם לטובתו על הוילה. לעמדת התובעים- במעשה זה, העדיף הנתבע 3 את טובתו והותירם חסרי כל, שכן ייתכן ולו היה נותר המשכון על כנו- היו מקבלים חלק מן התשלום.

לפיכך, הגישו התובעים תביעה זו בסכום של 1,200,000 ₪.

התביעה נדונה ונשמעה בפני. ביום 16.1.12 ניתן צו להגשת סיכומי התובעים תוך 60 יום. ביום 21.5.12, משלא הוגשו סיכומי התובעים, נתנה החלטתי המורה להם להגיש הודעה בתוך 7 ימים, שאם לא כן- תימחק התביעה מחוסר מעש. ביום 28.5.12, הוגשה בקשת ב"כ הקודם של התובעים למתן ארכה בת 7 ימים להגשת סיכומיהם, וזו נתנה. משאלה לא הוגשו עד ליום 5.11.12- נמחקה התביעה מחוסר מעש.

טענות הצדדים

כעת, עותרים התובעים להחייאת ההליך. בבקשתם, מבהירים התובעים כי כלל לא ידעו כי הסיכומים לא הוגשו. לעמדתם, במהלך השנים שחלפו פנו אל ב"כ הקודם פעמים אין ספור ובקשו לדעת כיצד מתקדם ההליך, אולם נדחו בלך ושוב. רק לאחרונה, בעקבות דברים שאמר, התעורר חשדם כי דבר מה אינו כשורה ולאחר בירור ממושך- התברר כי התביעה נמחקה מחוסר בשל אי הגשת הסיכומים במועד. לפיכך, מבהירים הם כי לא זנחו את ההליך, כי התנהגותם לא נבעה מזלזול וכי נפלו קרבן למחדלי ב"כ הקודם עליו סמכו כי יטפל בתביעתם באופן ראוי.

לעמדתם, קבלת הבקשה הינה הדבר הראוי והנכון לעשות בנסיבות העניין, זאת הואיל ולנתבעים לא ייגרם כל נזק ראייתי מהחייאת ההליך, שכן הראיות נשמעו זה מכבר ולא נתנה להם התראה בטרם מחיקת ההליך.

עוד מטעימים הם כי מאזן הנוחות מצביע אף הוא לטובתם- זאת מאחר שקיים חשש כי ככל שיגישו התביעה מחדש, הרי שתידחה מחמת התיישנות וכן כי אין זה יעיל להתחיל את בירור התביעה מחדש מקום בו התביעה דנן מצויה כבר בשלב הסיכומים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי דין הבקשה להידחות.

לשיטתם, משעה שניתן פסק דין בתיק- קם בית המשפט מכסאו, פסק הדין הפך חלוט ואין עוד בסמכותו של בית המשפט לשנות מהחלטתו. עוד מצביעים הם על קיומם של טעמים שונים בגינם אין להורות על החייאת ההליך- התיישנות התביעה במועד זה; השיהוי בהגשת הבקשה מבלי שניתן לכך טעם מספק; סיכויי הצלחת התביעה הנמוכים והמדיניות המשפטית הראויה לפיה בעל דין ובא כוחו חד הם ואין אחד יכול ליהנות ממחדלי רעהו. כך אף, טוענים הם, אין להטיל עליהם את תוצאות מחדלי ב"כ של התובעים וככל שעותרים התובעים לקבלת יומם בבית המשפט- יתכבדו ויגישו תביעתם מחדש.

עוד טוענים הנתבעים כי עד למועד זה, נגרמו להם הוצאות ניכרות בשל ניהול ההליך וכי מצבם הכלכלי של התובעים ונסיבותיהם גם יחד מעלים חשש כי אף בעתיד לא ישופו בגין הוצאותיהם.

בתשובתם, טוענים התובעים כי אין זה המקום לבחינת התיישנות התביעה וממילא אין מדובר בתביעה המוגשת מחדש כי אם כזאת שהוגשה טרם חלה ההתיישנות. אשר לסיכויי התביעה, מציינים התובעים כי בקשה לדחייה על הסף נידונה ונדחתה כבר בתחילת ההליך ולכן אין להיזקק לה בשנית.

לסיום, מטעימים הם כי יש לקבל הבקשה משיקולי צדק.

דיון והכרעה-