ת"א 23689-01-16

התביעה וטענות הצדדים

1.התובע, יליד 1951, מתווך דירות במקצועו, נפגע ביום 26.12.14 שעה שנגס בחזה עוף פטם מתוצרת הנתבעת.

2.התובע טוען בתביעתו כמו גם בתצהירו (גם תצהיר נסיבות וגם תצהיר עדות ראשית ת/1), כי שעה שנגס בחזה העוף חש בכאב חזק. כתוצאה מהנגיסה השן הקדמית בצד הימני החלה להתנדנד (להלן: "האירוע"). במהלך ההוכחות טען התובע שלא מדובר בנגיסה סתם בחזה עוף, אלא בהתקלות בעצם שהייתה בעוף שנקנה כפרוסות פילה מוכנות לשניצל.

בשבוע שלאחר האירוע, יצר התובע קשר עם הממונה על תלונות הציבור של תנובה והתלונן שהיו עצמות בעוף. הנתבעת שלחה נציג לקבל ממנו את המגש עם העצמות ביום 6.1.15.

התובע טוען כי ביום 9.1.15, תוך כדי אכילת ארוחת השבת, חש כי אותה שן מתנדנדת חודרת אל החניכיים והכאב לא אפשר לו להמשיך לאכול.

לאחר צאת השבת ביום 12.1.15 הגיע למרפאת שיניים, שם עבר בדיקות וצילומים ונקבע כי מסביב לשן התפתחה דלקת. התובע עבר ניתוח כירורגי להוצאת שורש השן וטופל טיפול שורש ואף הוכנסו שני שתלים.

3.התובע טוען כי האירוע גרם לו כאבים עזים בגינם נזקק למשככי כאבים והוא סבל תקופה ארוכה מקשיי שינה, קושי בדיבור, קושי באכילה באופן שנזקק לאוכל רך בלבד.

עוד הוא טוען, כי הואיל והוא במקצועו יועץ נדל"ן המתמחה בתיווך דירות, נגרם לו הפסד השתכרות בשל העובדה שמקצועו דורש שימוש בלתי פוסק בדיבור אך לאחר האירוע נאלץ לחדול מפעילותו במשך חודשים ארוכים שכן לא יכול היה לדבר, לבטא את עצמו וסבל מבושה.

4.הנתבעת מכחישה את האירוע. לטענתה, לאחר לקיחת המוצר מביתו של התובע, נשלח המגש לגורם המקצועי (המשחטה) ועל פי הסברם, שיטת הפירוק הננקטת באתר הייצור אינה תואמת את הממצא, מכיוון שהיא לא מאפשרת השארות עצמות בגודל ובכמות שהגיעו עם הממצא.

לחילופין, היא טוענת שמדובר באירוע פעוט שאין בינו לבין המצב הדנטלי של פי התובע קשר סיבתי. לטענתה, כל הטיפולים שנעשו לתובע הן פרי מצבו שלא קשור לאותה נגיסה המוכחשת ממילא. בכל מקרה, היא טוענת כי אחרי הנגיסה הנטענת רק התנדנדה השן ברם האירוע המכונן שבגינו נזקק לטיפול היה כניסת השן לחניכיים בעקבות לעיסה כשבועיים לאחר מכן, שלא ברור מה מהותה ועוצמתה, כך שאין להשית עליה בכל מקום את נזקי התובע, המוכחשים.