גביש נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים

לפני תביעה לפיצויים בטענה למצג שווא בקשר עם זכויות לקצבה.

במהלך 2002 הושג הסכם בין התובע לבין הנתבעת, שלפיו נקבע כי בעת שהתובע יגיע לגיל 60, במהלך 2007, יחל התובע לקבל "פנסיה מוקדמת" בסך של 10,250 ₪. כשנה וחצי לאחר הסכם זה, יצאה לדרכה רפורמה בשוק קרנות הפנסיה. התובע בקש לברר אם הרפורמה משליכה על זכויותיו ובמכתב מיום 21.11.04 השיבה על כך הנתבעת בשלילה. דא עקא, וכאשר בקש התובע לממש זכויותיו בשלהי 2007, הודיעה לו הנתבעת שלא ניתן לעשות כן נוכח הרפורמה, וכי הקצבה לה הוא זכאי תהיה כ- 8,900 ₪ בלבד.

בתביעה זו מתמקד התובע באותו מכתב מטעה ששלחה לו הנתבעת ב- 21.11.04. לטענת התובע, במסירת פרטים מטעים אודות הקצבה הצפויה לו, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות בה היא חבה כלפיו כעמית שלה, התנהלה בחוסר תום לב והטעתה אותו בכל הנוגע למצב זכויותיו. התובע עותר לפיכך לפיצוי על נזקיו ואלו, לשיטתו, מסתכמים בהפרש בין הקצבה שהובטחה לזו המשולמת, ולחילופין - בהפסדים שנגרמו לו נוכח הסתמכותו על מכתב הנתבעת ובעיקר הפסדי הכנסות נוכח פרישתו משוק העבודה.

הנתבעת מצידה, מדגישה כי שלילת זכות התובע לקצבה שסוכמה ב- 2002 איננה פרי מצג מטעה אלא תוצאה מתחייבת של הרפורמה בשוק קרנות הפנסיה. הנתבעת טוענת כי הטעות שנעשתה בדיווח לתובע הייתה בתום לב, נבעה ממורכבות הרפורמה ואיננה מגיעה כלל כדי הטעיה. עוד טוענת הנתבעת שאפילו הייתה הטעיה, כטענת התובע, כלל לא נגרם לו נזק ובוודאי לא נזקים בהיקפים להם הוא טוען.

במוקד המחלוקות נשוא התביעה עומדת לפיכך השאלה אם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות כלפי התובע וככל שכן – אילו נזקים הסבה הפרה זו לתובע.

העובדות

1. הנתבעת, קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, הינה אגודה שיתופית המנהלת קרן פנסיה, אשר מבטחת עובדים ומעבידים בקשת רחבה של תחומי עיסוק.

   התובע, צבי גביש, הינו גמלאי המבוטח על ידי הנתבעת ועמית בה.

2. במהלך שנת 2001, היה הנתבע עובד של חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: "דלק") מזה כ- 17 שנה. בסמוך למועדים אלו פוטר התובע ועמד בפני סיום תפקידו ופרישה מדלק.

   נוכח פרישתם הצפויה של מספר עובדים, בקשה דלק לברר מול הנתבעת את האפשרות לכריתת הסכם מסגרת שיאפשר לאלו מעובדיה שיבחרו לעשות כן, לרכוש מהנתבעת זכות לקבלת "פנסיה מוקדמת". בירורים אלו של דלק מול הנתבעת החלו ב- 2001 והושלמו בהסכם מסגרת שנכרת ביום 11.3.02. הסכם מסגרת זה מסדיר את האפשרות לקבלת "פנסיה מוקדמת" לעובדי דלק עוד "בטרם הגיעו לגיל הפרישה (60 באישה, 65 בגבר)".

3. הסכם המסגרת שבין דלק לנתבעת יושם ביחס למספר עובדים של דלק וכך גם ביחס לתובע. כך בקשה דלק לברר את הסכום שיש להעביר לנתבעת לשם רכישת זכות התובע לפנסיה מוקדמת עת יגיע לגיל 60, הנתבעת הודיעה כי העלות בגין הקפאת זכויות התובע וקבלת פנסיה מוקדמת של 10,250 ₪ מעת שהתובע יגיע לגיל 60, עומדת על 164,116 ₪. במהלך חדש מאי 2002 העבירה דלק לנתבעת את הסכום שנדרש, 164,116 ₪, ובמכתב מיום 11.6.02 אישרה הנתבעת את מכלול זכויות התובע ובהן הזכות כי בהגיע התובע לגיל 60 הוא יהיה זכאי לפנסיה בסך של 10,250 ₪ בגין זכויותיו המוקפאות מאז 1.1.02.

4. עוד משנות ה- 90 של המאה הקודמת ברור היה כי קרנות הפנסיה הוותיקות נקלעו לגירעונות אקטואריים כבדים ונכסיהן לא יספיקו לכיבוד ההתחייבויות לעמיתיהן. נוכח גירעונות אלו, הלכה וקודמה רפורמה בשוק קרנות הפנסיה ("הרפורמה") וזו יצאה לדרכה בפעולות חקיקה שנעשו בשנים 2003 – 2004. כחלק מהרפורמה, נקבע לקרנות הפנסיה, ובהן הנתבעת, "תקנון אחיד" ("התקנון האחיד") אשר החליף את התקנון הקודם של הנתבעת ותוך קביעה שהוראות אותו תקנון חדש, "התקנון האחיד", יגברו על הוראות התקנון הקודם ועל כל הסכם או הסדר אחר. חלק נוסף באותה רפורמה העלה את גיל הפרישה לגברים מגיל 65 לגיל 67.

   כך, בין היתר ובמסגרת הרפורמה, נקבע כי מי שזכאותו לקצבה תחול מאוקטובר 2003 או מאוחר יותר – הרי שלגביו יחולו הוראות התקנון האחיד. לפי הוראות אלו איפה, כיוון שהתובע טרם היה זכאי לקצבה באוקטובר 2003, הרי שהוראות התקנון האחיד אמורות היו לחול אף עליו ולגבור על ההסכם עמו משנת 2002, ככל שזה איננו מתיישב עם הוראות התקנון האחיד.