ת"א 2366-11-14 עאדל ואח' נ' זיאד ואח'

לטענת המבקשים, חרג המשיב מכתב ההרשאה, שניתן בשנת 2011, אף שהורשה רק לפתוח תיקי רישוי ולא לקדם היתר בנייה. המבקש 3 הגיש התנגדות לועדה המקומית שנדחתה מכיון שהוחלט שהבקשה להיתר תואמת תכנית, מקובלת תכנונית ואין מחלוקת שלמשיב תימוכין קנייניים להגישה. המבקשים טוענים כי ישנה מחלוקת קניינית. לטענתם הם בעלים במשותף במקרקעין והמשיב הינו מחזיק בחלק בלבד והבקשה שהגיש פוגעת בזכויות הקנייניות של המבקשים ובכללם באחוזי הבנייה.
 לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרתו נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לעשות כל שימוש במכתב ההרשאה לצורך קבלת היתר בניה על המקרקעין הידועים כחלקה 63 בגוש 2997, לרבות המשך טיפול בבקשה להיתר בניה מס' 0210.02/1999 ותב"ע 11190 עד להכרעה בתובענה. בתובענה העיקרית עתרו המבקשים למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב לבצע כל עבודות בניה או כל פעולה הטעונה היתר בנייה וכן לא לעשות שימוש בהרשאה שניתנה לו מהמשיב 3 לשם טיפול בבקשה להיתר בנייה.

בתגובת המשיב נטען כי המבקש 3 והמשיב הינם אחים, וסבם, מוסטפא מחמד עוויס נפטר שנת 1972. גם המבקשים 1-2 הם אחים של בנו של הסב עבדאלה מוחמד עוויס שנפטר בשנת 1969 (שני הסבים אף הם אחים).

המדובר במקרקעין בשטח של כשני דונם, שאינם מוסדרים ולא רשומים המזוהים בספרי מס רכוש תחת שם שני הסבים האחים מכוח הרישום הירדני.

לטענת המשיב, החל משנת 1997 התגורר המבקש 3 בדירה ללא היתר במקרקעין ובמסגרת הליכי היתר בנייה פתח המבקש 3 בקשת היתר בניה מס' 1999/210. במסגרת זו, טען המשיב כי המבקש 3 הוסיף את מספר הזיהוי שלו ליד שמות שני הסבים, בשל דמיון שמו לשם סבו, וחתם על הצהרת בעלות עם עבדאללה עוויס שנפטר בשנת 1969 על פי רכישה משנת 1983, דהינו כשהיה המבקש 3 בן 14.

עוד נטען, כי הבעלות והחזקה בחלקה 63 התחלקה בין יורשי עבדאללה עוויס בחלק הצפוני (שמיוצגים על ידי המבקשים 1 ו-2) לבין יורשי מסטפה עוויס כך שהמצב המוסכם, וכפי שעולה מתצהיר המבקש 3, כי המשיב 1 בחלק הדרום מערבי והמבקש 3 בחלק הדרום מזרחי.

בשנת 2005 החליטו הצדדים לנקוט בהליך תכנוני שיפריד את מגרשיהם ויגדיל את אחוזי הבנייה של כל מבנה. לטענת המשיב 3, היות וכבר קיים היה היתר בנייה על שמו ובהתאם לסעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבנייה די לבעל עניין בקרקע להגיש תכנית לשינוי תב"ע, בחרו בו כלל בעלי העניין לנקוט בהליך התכנוני.

בשנת 2009 אושרה תב"ע 11190 וכללה חלוקת הקרקע לשלושה מתחמים תוך סימון שלושה בניינים וקווי בניין ובמסגרתה אושר נספח הבינוי שפירט ביחס לכל בניין שטח והיקף בנייה. לטענת המשיב, מכיון שהתב"ע המאושרת כללה שלושה קווי בניין נפרדים, וכל צד התכוון לפעול בנפרד ממשנהו ועל מנת שיוכל כל צד לנקוט בהליכי הוצאת היתר עבור מבנהו ולא שיוגשו מסמכים סותרים הוסכם, לאענת המשיב, כי המבקש 3, שנרשם כבעלים, יחתום על אישור והסכמה והרשאה בלתי חוזרת לטובת המשיב והמבקשים 1 ו-2.

ביום 31.3.2011 החל המבקש 3 בהליך הצאת היתר בנייה עבור בניינו במסגרת בקשה 199/210.1. כתנאי לקבלת היתר היה על המבקש 3 לשלם היטל השבחה בסך כ-500,000 ₪ ובחלוף שנה לאחר שלא שולם בוטלה הוראת החיוב והעירייה ראתה במבקש 3 כמי שלא מבקש לממש את זכויותיו.

המבקשים 1-2 בחרו שלא לנקוט בהליך מימוש זכויותיהם על פי התב"ע המאושרת ואילו המשיב הגיש בקשה להיתר בחלקו 1999/210.2.

לטענת המשיב, משראה המבקש 3 כי אחיו, המשיב, מתקדם בהליך התכנוני שלו, ואילו המבקש 3 אינו מצליח לגייס כספי היטל ההשבחה עבור בקשת ההיתר שלו, התחיל להפעיל לחץ על המשיב שישלם לו כסף אחרת ידאג לסרבל למשיב את הליך הוצאת ההיתר שלו והפנה לתכתובת ששלח אליו במסרונים וכן להחלטת ועדת התכנון הדוחה את התנגדות המבקש 3.