ת"א 23630-02-13 המוסד לביטוח לאומי ואח'

1. זוהי תביעה לתשלום 21,229₪, ששילם התובע (להלן המל"ל) ליובל נויברג, שנפגע בתאונת עבודה ביום 13.2.06. הנתבעות פיצו את מר נויברג בגין נזקיו בתשלום 13,800₪. לטענת התובע חבות הנתבעות בנזיקין בשל התאונה ועליהן להשיב לו את ששילם. אין חולק על עצם התשלום. בסעיף 3 לתצהירו של מר נויברג שהוכן 8 שנים לאחר האירוע נכתב שהוא עבד בחנות וחצה את הכביש כדי להביא קרטונים. בעת שעמד "לעלות על המדרכה בצידו השני של הכביש על מנת לקחת את הקרטונים מהעגלה הנגררת נכנסה רגלי לבור שהיה בכביש בסמוך למדרכה... וכתוצאה מכך סובבתי את קרסול רגל ימין ונפלתי...". בעדותו, 9 שנים לאחר האירוע חזר מר נויברג על תיאור זה. במסמך שערך רופא קופ"ח ביום 23.2.06 נכתב "התעסקות בזמן הפגיעה: דרך באזור פגם בכביש". אך בטופס בל 250, רשם המעסיק (השגיאות במקור ההדגשה שלי – י.ב.): " יצא מהחנות כדי להביא קרטון ונפגע בכור במדרכה". גם התובע עצמו הצהיר בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, מסמך שאינו מנוסח באקראי ובהיסח דעת: "יצאתי מהחנות כדי להביא קרטונים ונפלתי בשל בור במדרכה". גם בדו"ח הועדה הרפואית נכתב "נפל בשל בור במדרכה", אלא שהתובע עצמו אמר לועדה "היה בור בכביש ורגל ימין נכנסה בתוך הבור והסתובבה".

2. לכל הפחות מתעוררת אי בהירות באשר למיקום המדוייק של ה"בור" שבגינו נפגע התובע. ב"כ הנתבעות סבר שאין לסמוך על עדות התובע בענין זה. היא ניתנה 9 שנים לאחר האירוע ולדעתו זכרונו של התובע מוטל בספק – התובע לא זכר מה היה מקום עבודתו לפני שעבד בחנות (שבה עבד בעת התאונה). הוא גם הצביע על כך שהתובע חזר בו מלפחות טענה חשובה אחת בתצהיר – שבעת עריכתו הוא עדיין סובל מכאבים עקב התאונה (התצהיר התגלה כמטעה לפחות בעוד ענין: מר נויברג כתב שבעקבות התאונה אינו מסוגל עוד לשמש שופט כדורגל. בעדותו, סיפר שהפסיק לשפוט במשחקי כדורגל לפני 3 שנים, משמע, שהוא כן חזר לשפוט במשחקי כדורגל אחרי הפציעה) . עוד הצביע ב"כ הנתבעת כל-כך שמדובר בעדות יחידה של מי שהוא בעל ענין באותה עדות – ולפיה זכה בתגמולי המל"ל ובפיצוי כספי מהנתבעות. אף שהיה לתאונה עד ראיה (פלוני, יהודה שטרן) והמל"ל היה מודע לכך, הוא לא זומן להעיד. דומני שבכל אלה אכן יש כדי להותיר מידה של חוסר ביטחון במיקום ובזיהוי המדויקים של המפגע שבגינו נפצע התובע. מכל מקום, בוודאי שלא הונח בסיס להסביר מדוע ניתן לבסס ממצא פוזיטיבי מהימן על עדותו היחידה של מר נויברג.

3. מר נויברג העיד שמדובר בבור "קטן" וצירף את תצלומיו. ב"כ התובע תיאר אותו כמפגע ניכר ומשמעותי שלפי תכונותיו הגלויות לעין הוא "בור ותיק", שעיריה מצופה לאתר ולתקן. הרושם שמותירות התמונות שונה מאוד: מדובר בשקע קטן על גבי כביש, במקום שלא מיועד לתנועת הולכי רגל - מסוג השקעים שהופעתם בכביש (לא במדרכה ולא ברצפת דירה), היא בגדר הצפוי עובדתית, המקובל והבלתי נמנע. אכן, גם מר נויברג עבד חודשים אחדים ממש ליד אותו שקע בלי שהבחין בקיומו (וגם לא התלונן וביקש את תיקונו) עד שנפל.

כאשר הפרת חובת זהירות גורמת נזק, זכאי הניזוק לפיצוי מהמפר. הדין מחייב עיריה לתחזק את כבישיה כך שיהיו תקינים. אם הופרה חובה זו ובשל כך ניזוק מר נויברג, הוא זכאי (וב"נעליו" זכאי כעת המל"ל) לפיצוי. השאלה אם הופרה חובה או לא, תלויה בהגדרת "תקינותו של כביש". דומה שזו נבחנת לאור שימושיו והיא שונה מתקינות של בית מגורים או מדרכה. כביש לא אמור להיות מפולס למשעי. שקעים ובליטות שעלולים להכשיל הולך רגל על מדרכה, בהחלט עשויים להיות בו נסבלים. איני סבור ששקע קטן בכביש מהווה "מפגע" שקיומו – או הותרתו במקומו – מהווה חריגה מנורמת הזהירות הנדרשת בדין מעיריה. אפילו תתקבל עדותו של מר נויברג במלואה ללא פקפוק, לא די בה כדי להקים לנתבעות חבות בנזיקין. לאור זאת נדחית התביעה.

4. למען שלמות התמונה אתייחס לנזקו של מר נויברג. מהתיעוד הרפואי שהוצג עולה שהוא נקע את קרסולו וסבל מנכות זמנית. אושרה לו העדרות מעבודה למשל 46 ימים שבהם, לדבריו, נעדר מעבודתו, אך אין למעשה כל ראיה על נזק ממון שבפועל נגרם לו ובענין מרכזי זה תצהירו שותק. כך למשל, מר נויברג הצהיר שבמהלך הדברים חלה ירידה בתפקודו המקצועי והוא פוטר מעבודתו כשכיר. אין כל מידע מתי שב לעבודה ובאיזה שכר. אף שבתצהיר נטען שבעקבות פציעתו הוא לא היה מסוגל לשמש כשופט כדורגל, עולה מעדותו שהוא כן חזר לפעילות זו והפסיק אותה רק לפני 3 שנים. גם שאר ראשי הנזק שבתצהיר אינם אלא הערכות והצהרות לא מפורטות ולא מבוססות על תיעוד. לאור זאת נראה שתביעת הנזיקין של מר נויברג יושבה ע"י הנתבעות בתשלום צנוע המשקף הערכת סיכונים מציאותית בגין אירוע שגרם נזק קטן.

5. לאור האמור התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ה, 05 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.