ת"א 2361-04-16 כאמלה נ' אלעג'לוני

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב ועל כל מי מטעמו להיכנס לנכס הנמצא ברחוב אלאח'טל 2 בירושלים (חלקה 110 גוש (שומה) 30057, רשום בספרי המקרקעין בספר 3000 דף 1017) (להלן: הנכס); להימצא בנכס, להשתמש או להחזיק בו או בכל חלק ממנו, וכן צו האוסר על המשיב להכניס או להניח או לאחסן בנכס חפצים או ריהוט. עוד התבקש צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע עבודות כלשהן בנכס.

2.מבקשות 3-1 הן בנותיה של המבקשת 4. לטענת המבקשות, הן מחזיקות בנכס חזקה ייחודית ובלעדית מזה עשרות שנים, בין היתר מכוח היותן בעלים של הנכס. לטענתן, מספר ימים לפני הגשת הבקשה פלש הנתבע לנכס. בתצהיר שהוגש מטעם מבקשת 1 בשמן של המבקשות האחרות, נטען כי מאז נולדה היא עצמה (בשנת 1962) מחזיקות המבקשות בנכס חזקת בעלים ייחודית, רצופה ומתמשכת. לפי הטענה, קודם לחזקת המבקשות החזיק בנכס אביה המנוח, אשר נפטר בשנת 1966. לטענת המבקשות, האב המנוח היה בעלים רשום של מרבית הזכויות בנכס, בשיעור של 2160/3888, וזכויותיו האמורות עברו למבקשות בירושה (יחד עם אח נוסף, שנפטר בשנת 2000). לבקשה צורף העתק רישום מפנקס השטרות, ממנו עולה כי המבקשות רשומות כבעלות זכויות בעלות בכמחצית מן הנכס.

3.בתצהיר המבקשת 1 נטען עוד כי עד לשנת 1967 התגוררו המבקשות בדירה הנמצאת בקומת הקרקע של הנכס, בעוד הדירה בקומה הראשונה נותרה סגורה ונעולה. בשנת 1967, ומאחר שהמבקשת 4 (אימן של המבקשות) הייתה אלמנה טרייה והמבקשות היו קטינות, עברו המבקשות להתגורר יחד עם אביה של מבקשת 4 בשכונת בית חנינא. עוד נטען כי בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת השכירו המבקשות (באמצעות אימן) את הדירה שבקומת הקרקע. הדירה פונתה בשנת 1992, לאחר שנוהל הליך פינוי נגד השוכר. במקביל, כל אותה תקופה, כך נטען בתצהיר, נשארה הדירה בקומה הראשונה (להבדיל מקומת הקרקע) סגורה ונעולה. בשנת 1993 ניסה להשתלט על הדירה בקומה הראשונה בן דודן של המבקשות (סעיד מוחמד כאמלה); אך הוא סולק מהנכס לאחר שנוהל נגדו הליך משפטי. בתצהיר נטען כי בסוף שנת 1995 בוצע שיפוץ יסודי בנכס שהכשיר לשימוש גם את הדירה בקומה הראשונה. מאז שנת 1996 מפעילות המבקשות בקומת הקרקע סוכנות נסיעות ותיירות ומשכירות את הקומה הראשונה כיחידה משרדית לצדדים שלישיים. לטענת המבקשות, בתחילת שנת 2015 התגלתה בעיית רטיבות במשרד בקומת הקרקע ולפיכך העבירו המבקשות את הפעילות של משרד התיירות לקומה הראשונה, תוך שהן סוגרות את קומת הקרקע ומשאירות שם ריהוט, ציוד מחשבים, ארונות, תיקים ומסמכים. לטענת המבקשות, ביום 9.3.2016, לאחר שטופלה בעיית הרטיבות, קבלן מטעמן של המבקשות פירק את שתי הדלתות הראשיות של המשרד בקומת הקרקע, על מנת להחליפן בדלתות רב בריח. לפי הטענה, ספק הדלתות הספיק באותו יום להרכיב דלת אחת והותיר את הדלת השנייה פתוחה עד להתייבשות יציקת הבטון מסביב למשקוף החדש. לפי הטענה, אותו קבלן אמור היה לשוב למחרת לסיים את התקנת הדלת השנייה, אך לא עשה כן. עוד נטען בתצהיר כי בשעות אחר הצהריים של יום 12.3.2016 הגיעה מבקשת 1 לנכס יחד עם מבקשת 2, לצורך פגישה עם לקוחות. לטענתן, בהגיען למקום הופתעו למצוא כי פרצו לקומת הקרקע אישה ומספר ילדים. לפי הטענה, הציוד והריהוט הועבר לחדר בתוך הקומה. המבקשות הזעיקו את המשטרה למקום, והורו למשיב ולמשפחתו לעזוב את המקום. לפי הטענה, אף שהוגשה תלונה למשטרה, המשיב לא עזב את הדירה, והמשטרה המתינה להנחיות של היועץ המשפטי של המשטרה טרם תפעל לסילוק המשיב ובני משפחתו מהמקום.

4.על הרקע האמור, התבקש סעד במעמד צד אחד שיאסור על המשיב ועל כל מי מטעמו להיכנס לנכס, להימצא בו או להחזיק בו. לבקשה צורפו העתקים של חוזי שכירות המעידים על השכרת היחידה המשרדית בקומה הראשונה לצדדים שלישיים; העתק אישורי עירייה בדבר היות המבקשות המחזיקות היחידות בנכס, וכן העתק חשבונות מים של הנכס.

5.ביום 3.4.2016 דחיתי את הבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, וקבעתי את הבקשה לסעד זמני לדיון במעמד שני הצדדים.

6.בתגובה שהוגשה מטעם המשיב נטען כי הוא רכש זכויות בשטח של 50 מ"ר בקומת הקרקע (בתצהיר מתייחס המשיב לקומה הראשונה, אך כפי שהובהר, הכוונה היא לקומת הקרקע). לטענתו, הוא רכש את הזכויות מאדם ששמו פאיז מוחמד סעיד כאמלה ומאֵחיו של אותו פאיז. למשיב, כך נטען, היכרות ארוכת שנים עם פאיז. השניים מתגוררים סמוך זה לזה ופאיז אף הועסק על ידי המשיב בנגרייה השייכת למשיב. אין מחלוקת כי פאיז ואֵחיו הם קרובי משפחה של המבקשות. לטענת המשיב, לפני מספר חודשים הציע לו פאיז לרכוש את חלקו (וחלקם של אחיו) בנכס. לטענת המשיב, בחודש דצמבר הראה לו פאיז את המקום פעמיים: פעם אחת הגיע המשיב לבד לראות את הדירה ובפעם השנייה הגיע בליווי אשתו. לפי הטענה, פאיז ואחיו הציגו בפני המשיב צו ירושה המעיד על כך שהם היורשים היחידים של מנוחה ששמה רודיינה כאמלה. לטענת המשיב, פאיז הראה לו מסמך מהטאבו לפיו רודיינה רשומה כבעלת זכויות בעלות בנכס. ביום 6.12.2015 פנו המשיב ופאיז לנוטריון, וזה החתים את פאיז על ייפוי כוח. באותו מעמד נמסרו לנוטריון תעודות הזהות של שאר האחים לצורך הכנת ייפויי כוח, וכן המשיב שילם לפאיז 50,000$ (מתוך סך של 75,000$ עליו הוסכם). לטענת המשיב, כיומיים לאחר מכן שכר את שירותיו של צבע לצביעה וניקוי של הדירה, והוא סיים את העבודה בתוך 20 ימים. באמצע חודש ינואר 2016, לפי הטענה, נכנסו המשיב ובני משפחתו להתגורר במקום, תוך שהם מרכזים את הריהוט שהיה בדירה בחדר אחד. לטענתם, הם מתגוררים בדירה מאז ללא הפרעה עד הגעת המבקשות באמצע חודש מרץ.

7.עם הגשת התגובה התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו נחקרו מבקשת 1 והמשיב. בסיום הדיון, ובין היתר לאחר שהושמעו הערות בית המשפט, ביקשו המבקשות שיוּתר להן להגיש תצהירים נוספים. בהחלטה ממועד הדיון איפשרתי למבקשות להגיש תצהירים נוספים, ובמקביל, קבעתי כי המשיב יוכל להגיש תצהירים נוספים מטעמו. כל אחד מהצדדים הגיש שני תצהירים נוספים. המבקשות הגישו תצהירים מטעמם של שני אנשי המקצוע שעבדו בדירה לצורך החלפת דלתות, והמשיב הגיש תצהיר של הצבע שעבד בדירה ותצהיר של פאיז. דיון נוסף במעמד הצדדים נקבע ליום 13.4.2016. בפתח הדיון הודיע בא כוח המבקשות כי המצהירים מטעמו לא התייצבו לדיון. לפי הטענה, בירור עם המצהירים העלה כי הם מסרבים להתייצב לדיון בשל איומים שהושמעו כלפיהם. המבקשת נחקרה על העניין האמור בבית המשפט, והעידה כי בשיחת טלפון הודיע לה אחד המצהירים שקיבל איומים טלפוניים והוא חושש לבוא להעיד. דיון נוסף נקבע ליום 17.4.2016. לדיון זה התייצב רק אחד המצהירים מטעם המבקשות, ונטען כי המצהיר השני שוהה מחוץ לישראל. בנסיבות אלה הודיעו המבקשות על משיכת התצהיר השני. באותו דיון נחקרו מטעם המשיב הצבע שנטען כי עבד בדירה וכן פאיז, שמכר את הזכויות למשיב. אבחן את התצהירים הנוספים בהמשך.

דיון והכרעה

8. כידוע, שלושה עניינים מרכזיים נבחנים בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני. ראשית, קיומה של עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. שנית, בחינת מאזן הנזקים הצפוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הסעד הזמני או אם תידחה הבקשה; שלישית, אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו פגיעה במידה העולה על הנדרש.