ת"א 23511-10-10 ח'ג'אזי ואח' נ' מדינת ישראל

הבקשה לתיקון טעות סופר הוגשה לאחר המועד שניתן להגיש בקשה ללא הסכמת הצד שכנגד, לאור ידיעת המבקשת על ההחלטה הרבה לפני המועד שבו קיבלה אותה באופן מלא. מכל מקום, אין טעות סופר בהחלטתי מיום 4.11.15. ההחלטה קבעה את הסכומים שהיה על המבקשת לשלם למשיבים נכון ליום הקובע ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי הדין. עקרונית, מסכום זה יש להפחית את מה ששולם על חשבון חיובה של המבקשת.

בהחלטה נכלל רק הסכום ששולם באוקטובר 2009 (כך נטען על ידי הצדדים. עכשיו טוענת המבקשת שהסכום שולם בנובמבר 2009), כסכום שאינו שנוי במחלוקת, אבל עקרונית יש להפחית מהחוב כל סכום ששולם על חשבון החוב המגיע לפי ההחלטה. סכום זה היה על המבקשת לטעון ולהוכיח לפני מתן ההחלטה. המבקשת לא טענה דבר בענין זה ולא הוכיחה שום תשלום קודם למתן ההחלטה. לא היה על בית המשפט להניח שהסכום שולם קודם לדיון בערעור. אין פלא שנושא זה לא נכלל בהחלטה. אין מדובר איפוא ב"השמטה מקרית".

גם נושא שיערוך הסכומים ששולמו אינו "השמטה מקרית". בניגוד למשתמע מהבקשה, כאילו משערכים את סכום החוב עד היום, ובצידו משערכים את סכום התשלום עד היום ומפחיתים זה מזה, דרך החישוב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה היא שונה: משערכים את החוב עד מועד התשלום שנעשה בפועל על חשבון החוב. במועד התשלום מפחיתים את התשלום שבוצע, תוך זקיפתו בהתאם לסעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי) תחילה לחשבון ההוצאות, לאחר מכן לחשבון הריבית (הכוללת גם הפרשי הצמדה) ולאחר מכן לחשבון החיוב עצמו. ממועד זה משערכים את היתרה לאחר התשלום. אין שום מקום לשערך את התשלומים שבוצעו על החשבון, אלא להפחתים במועד שבו בוצעו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.