ת"א 23490-09-14 עמית ואח' נ' הגן של רחל פרח בע"מ ואח'

1.ביום 22.9.2016 הגישו המשיבים "בקשה להוספת ראיה - החלטת הוועדה המקומית לסגירת הנתבעת מס' 1 בסיום שנת הלימודים הנוכחית". בהחלטתי מיום 25.9.2016 ציינתי כי ההחלטה הנזכרת בבקשה לא צורפה אליה, ולאחר שהיא צורפה ביום 26.9.2016 - נעתרתי לבקשה.

2.היום הגישו המבקשים בקשה לביטול החלטתי האמורה. בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, הועלו הטענות הבאות: (1)בא-כוח המשיבים לא המציא את בקשתו לבא-כוח המבקשים; (2) הבקשה הוגשה ב"דקה התשעים", בסמוך לישיבת ההוכחות, באופן שיוצר פגיעה בזכויות המבקשים ושאר הנתבעים, על אף שהראיה שצירופה התבקש הייתה בידי בא-כוח המשיבים מזה זמן רב; (3) התביעה הינה בגין עילת נזיקין של הפרת חובה חקוקה, ולא של מטרד, ונימוקי הוועדה המקומית בהחלטה שצירופה מבוקש אינם רלבנטיים למחלוקת בתיק זה; (4) הוועדה המקומית לא בחנה את שאלת הצורך בהיתר; (4) משמעות הגשת הראיה הינה פתיחה מחדש של הליך ההוכחות וקביעת מועדי הוכחות נוספים בכל הנוגע להחלטת הוועדה המקומית; (5) הוועדה המקומית פגעה קשות בזכות הטיעון של המבקשים כאשר איפשרה לעשרות מהתובעים להיכנס לדיון, למרות שלא הייתה להם זכות לכך, ובכך נפגע קשות הדיון, וכתוצאה מכך החלטתה נגועה במשוא פנים והינה חסרת ערך. כמו-כן, מדובר בהחלטה שהתקבלה ללא חקירות ובדיקות מומחים; (6) ערר על החלטת הוועדה המקומית קבוע לחודש נובמבר 2016, וייתכן שהחלטת ועדת הערר תעניק לגן של המבקשים היתר וממילא יבוא הקץ על התובענה.

3.בפתח הישיבה היום השיב בא-כוח המשיבים לבקשה לביטול ההחלטה בבקשתו לצירוף ראיה. הוא טען כי מדובר בראיה כבדת משקל, שיש בה כדי להכריע בתובענה, וכי על אף שהתובענה אינה בעילת מטרד - לראיה יש חשיבות לעניין הנזק.

בתשובה לתשובה זו, הבהיר בא-כוח המבקשים כי ככל שבא-כוח המשיבים עומד על צירוף הראיה האמורה, יש מקום לשינוי ההסדר הדיוני שהושג בישיבה הקודמת, על מנת שיוכל לחקור את המשיבים שהגישו תצהירי עדות ראשית.

4.בפסיקה הודגש כי ככלל, ניהול תקיף של ההליך הדיוני מחייב שבית משפט ישמור על הכללים הקובעים סדר הבאת ראיות, ובכללם החובה הדיונית המוטלת על צדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט סבור כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. במקרה כזה, עשוי בית משפט להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין.ראו בש"א (מחוזי נצ') 2259/08 מושקוביץ נ' מזרחי  (פסקה 29, פורסם בנבו, 8.2.2009) והאסמכתאות שם.

5.הבקשה לצירוף ראיה הוגשה לאחר שהמבקשים הגישו ראיותיהם. אמנם מדובר בראיה ש"נולדה" לאחר שהוגשו ראיות המבקשים, אולם טרם החלה ישיבת ההוכחות הראשונה. שאלת הרלבנטיות אינה טעונה הכרעה כעת, ואין היא מהווה את השיקול המכריע כשמדובר בהגשת הראיה. הראיה קבילה, וככל שמשקלה הינו נמוך - יישקל הדבר בעת מתן פסק הדין. עם זאת, יש טעם רב בטענת בא-כוח המבקשים, לפיה הסכמתו להסדר הדיוני בישיבה הקודמת נעשתה לאור הראיות שעמדו באותה עת בפני בית המשפט, ומתוך נקודת הנחה שלא יתוספו ראיות חדשות. משצורפה ראיה חדשה, עלולה להיגרם פגיעה במבקשים, ובא-כוחם רשאי לחזור בו מהסכמתו להסדר הדיוני, וכך אמנם עשה.

6.אשר על כן, הנני קובע כדלקמן:

*הבקשה לביטול ההחלטה על צירוף הראיה הנוספת נדחית.

*ההסדר הדיוני מיום 27.5.2016 בטל.

*בתום ישיבת ההוכחות היום ייקבעו מועדים נוספים לחקירות המצהירים מטעם כל הצדדים בתיק.