ת"א 23490-09-14 עמית ואח' נ' הגן של רחל פרח בע"מ ואח'

בעניין: בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות משפט

לפניי בקשת המבקשת, היא הנתבעת מס' 7, המנהלת גן ילדים ברשיון משרד החינוך, לחייב את התובעים, דיירי רח' גורדון בחיפה, בו מתנהל הגן, בערובה להבטחת הוצאותיה אם תידחה התביעה.

הצדדים הגישו תגובות כנדרש, ואני דוחה את בקשת ב"כ התובעים להגיש תגובה לתגובה לתגובה, הליך, שאינו קיים, ולא נומקה ההצדקה להתרתו.

הבקשה לחיוב בערובה נדחית, מאחר ואינה עומדת בדרישות הפסיקה לקבלתה.

הבקשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מושתתת על שני אדנים: הבקשה מתבססת בעיקר על היות התביעה מחוסרת עילה לאור השתת בסיס התביעה לצו מניעה על הפרת דיני התכנון והבניה ועל אי ציון מען התובעים והעדר הוכחת בעלותם בדירות.

באשר לאי ציון מען התובעים, הרי שאין מדובר בפגם מהותי. התובעים תושבי ישראל, דיירי רח' גורדון בחיפה, ומיוצגים ע"י עו"ד. למעט הטענה כשלעצמה, לא נטען כי יהיה קושי לגבות הוצאות משפט מ-20 דיירי הרחוב, שהתאגדו, ושיוכיחו את הקשר שלהם לדירות ברח' גורדון. התובעים תושבי הארץ, מיוצגים, ויש מען למסירת כתבי בי דין, ואני מחייבת את ב"כ התובעים להגיש הודעה על מענו המדוייק של כל אחד מהם והזיקה שלו לדירה נשוא התביעה, עד ליום 9/11/14, ללא עיכוב ההליך.

אם כן אין מדובר בתושבי חוץ, ולא נטען דבר לעניין העדר יכולת כלכלית, שהוא הטעם העיקרי לחיוב בערובה.

בכל מקרה נקבע כי הפעלת התקנה תעשה במשורה: "במסגרת השיקולים המנחים להפעלת שיקול-דעתו של בית^-המשפט בהטלת ערובת הוצאות, פועל, בראש ובראשונה, השיקול כי אמצעי זה יופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת, מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לבית^-המשפט מוכרת כזכות קונסטיטוציונית, וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה" (רע"א 2808/00 שופרסל נ' ניב, פ"ד נד(2) 245 (2000) וההפניות שם).

בחינת עילת התביעה בשלב זה של הבקשה, וטרם הגשת כתב ההגנה נעשית אף היא בזהירות רבה, כאשר הדרישה הינה קלה: שהתביעה לא תהיה "נשענת על כרעי תרנגולת" וכי סיכוייה לא יהיו "זניחים" (שם).