ת"א 2349-02-14 גולד נ' שקד ואח'

1.מונחת לפני בקשה להורות על סילוק התביעה כנגד המבקש על הסף מחמת "מעשה בית דין".

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה כנגד המבקש ואחרים על ידי המשיבה 1, אחותה של המנוחה איה מישר ז"ל (להלן: "המנוחה"), כמי שבאה בנעליה, לאחר שאמה ז"ל, אשר ירשה את המנוחה הלכה אף היא לבית עולמה ועל פי צוואתה הוכרזה המשיבה 1 כיורשתה היחידה.

3.התביעה כנגד המבקש, בן זוגה של המנוחה, הוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

על פי הנטען "ביום 24.8.06 נסעה המנוחה ברכב מס' 62-521-56 בו נהג בן זוגה", המבקש לפני.

"בשלב מסוים איבד" המבקש "את שליטתו ברכב, הרכב עלה מדרכה גבוהה והמנוחה נחבלה בגבה".

לבד מהמבקש נתבעה אף מבטחת הרכב בביטוח חובה – המשיבה 2.

4.המבקש עותר לסילוק התביעה כנגדו על הסף נוכח הסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, בבית המשפט לענייני משפחה בתביעה שהגיש כנגד אימה של המנוחה, כיורשת עזבונה.

באותו הסדר פשרה נקבע כי אמה של המנוחה תשלם למבקש סך של 200,000 ₪ "לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל הטענות ו/או התביעות ו/או הדרישות של הצדדים זה מזה מכל מין וסוג שהוא".

5.לשיטת המבקש הסדר הפשרה שולל מהמשיבה 1, הבאה בנעלי המנוחה (כאמה ז"ל בהליך בפני בית המשפט לענייני משפחה), לטעון כלפיו כל טענה הקשורה למנוחה ולעיזבונה.

6.המשיבה 1, בתגובתה בכתב לבקשה, הבהירה כי אינה תובעת דבר מהמבקש אלה עניינה של התביעה במיצוי זכויותיה של המנוחה אל מול המשיבה 2 כמבטחת הרכב, כאשר צירוף המבקש כנתבע בתביעה נדרש מהפן הפורמלי בלבד-

"המבקש נתבע בעילה לפי חוק הפלת"ד בלבד, כנהג הרכב, וצירופו כנתבע מתחייב על מנת לבסס את חבותה של הנתבעת 2, מבטחת השימוש ברכב בביטוח חובה. ....

... אין כל נפקות להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד, לגבי מימוש זכויות התביעה של היורשים כלפי חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב בו נסעה המנוחה ...."