ת"א 23481-07-14 מרעי נ' צדוק ואח'

לפניי בקשת הנתבעים לחייב התובע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד, בעקבות החלטתי מיום 30.09.2014 ולפיה פקע הצו הארעי שניתן על ידי ביום 13.07.2014.

1. במסגרת הבקשה נטען, כי במצב דברים בו נדחתה למעשה בקשת התובע לצו מניעה זמני, בהתאם להלכה, הרי שיש לחייבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד. נטען כי היה על הנתבעים (המשיבים) להגיש תגובה דחופה בתוך 3 ימים. עוד, בעקבות כך נוהלו הליכים במסגרת ההוצל"פ. לעניין זה, הפנה בא כוח הנתבעים להחלטת כב' רשמת ההוצל"פ, מיום 03.08.2014, אשר קבעה כי הסכם הפשרה הופר על ידי המבקש וכי "מדובר בניסיון לתקוף החלטה קודמת שלה בדרך של צו מניעה, במקום לנקוט בדרך הקבועה בדין בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל".

    

2. בא כוח הנתבעים הפנה גם להחלטתי מיום 01.09.2014 ובה הצעתי לתובע להסכים לבקשה לביטול צו המניעה הזמני, בכדי לחסוך בהוצאות. אולם התובע לא קיבל את המלצתי והתנגד לביטולו של הצו.

    

3. התיק העיקרי, הועבר לכב' השופט שקד. בין לבין בשל שהייה בשבתון המתין התיק להחלטה בבקשה. בהחלטה מיום 27.08.2015, הודעתי לצדדים כי לא מצאתי בתיק את תגובת התובע לבקשה לפסיקת הוצאות וניתנה לו שהות להגיש תגובתו עד ליום 06.09.2015. ביום 07.09.2015 הגיש התובע בקשה דחופה במסגרתה טען כי לא קיבל את הבקשה שבפניי. בהחלטה מאותו היום, הוריתי להמציא לו את כל הבקשות עד ליום 17.09.2015. עוד, ניתנה לו שהות להגשת תגובתו עד ליום 24.09.2015. תגובת התובע לא הוגשה לתיק בית המשפט עד היום.

    

4. ממחשב בית המשפט עולה כי בקשה 9 והחלטות במסגרת אותה בקשה שוגרו על ידי מזכירות בית המשפט לבא כוח התובע באמצעות הפקס. עוד, בהודעה מיום 18.10.2015, המציא בא כוח הנתבעים אישור על העברת הבקשות לידי בא כוח התובע ביום 08.09.2015.

    

5. בנסיבות אלו, בהן בא כוח התובע לא השיב לבקשה, נוכח ההתנהלות כפי שפורטה בבקשה לפסיקת הוצאות, נוכח תוצאות הבקשה לצו מניעה זמני ופקיעתו של הצו בסופו של דבר, מחייבת התובע בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.