ת"א 23472-05-14 תילתן-המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית בע"מ נ' אמריקן ישראל קולג' בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית.

1.התובעת היא חברה המפעילה ומחזיקה את מכללת "תלתן" הפועלת בתחומי העיצוב והתקשורת החזותית. הנתבעת 1 היא חברה אשר הפעילה מכללה בשם "אמריקן ישראל קולג'", מקום מושבה בשד' ההסתדרות 47 בחיפה והיא חייבת בשני תיקי הוצאה לפועל לתובעת כספים שונים.

2.לטענת התובעת, הנתבעת 2 היא חברה אשר התאגדה ביום 10/6/12 וכל תכליתה היא קליטת הנכסים והפעילות המסחרית של הנתבעת 1, על מנת לאפשר לנתבעת 1 לחמוק מחיוביה לתובעת. הנתבע 3 הוא בעל המניות היחיד בנתבעת 2 ומנהלה בפועל. בנוסף, המנהלת הרשומה של הנתבעת 2 היא אמו של הנתבע 3 , הגב' צביה גולדשמידט. הנתבעת 4 היא אשת הנתבע 3, בעלת רוב המניות והמנהלת הרשומה היחידה של הנתבעת 1. בנוסף אמה של הנתבעת 4, הגב' אליצה פלטין, היא בעלת מניה יחידה בתובעת 1.

3.לטענת התובעת ביום 19/7/11 ניתן כנגד הנתבעת 1 פסק דין בת.א. 11163-09-08 המחייב אותה בתשלום חוב לתובעת. בגין פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל 02-45197-11-2, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ע"ס של 84,226 ₪. לאחר שהוגש ערעור (תיק ע"א 29985-10-11) והופחת סך של 15,000 ₪ מגובה החוב, בוצעה הקטנת קרן בתיק ההוצאה לפועל וננקטו הליכים מבצעיים כנגד הנתבעת 1. בעת ביצוע עיקול מטלטלין , נמסר לבעל התפקיד מטעמה של התובעת כי במקום מצויה הנתבעת 2 והיא זו המנהלת כעת את הפעילות במקום. לטענת התובעת הגישה הנתבעת 2 בקשה לביטול צו עיקול המטלטלין ומחקירתה של הנתבעת 4 לפני רשם ההוצאה לפועל עלה כי הנתבעת 1 הבריחה את כל נכסיה ופעילותה המסחרית לנתבעת 2 ולמעשה חדלה מפעילות מסחרית, באמצעות הנתבעים 3-4.

4.עוד טוענת התובעת כי בהעדר המצאת מסמכים נדרשים, נדחתה בקשת הנתבעת 2 לביטול עיקול מטלטלין והנתבעים 3-4 אף חוייבו בהוצאות אישיות. התובעת ביצעה שוב עיקול מטלטלין וגבתה סך של 15,000 ₪ נוספים. עוד הגישה התובעת בקשה לפני רשם ההוצאה לפועל לביצוע הרמת מסך בין שתי החברות , אך הבקשה נדחתה מהעדר סמכות.

5.לטענת התובעת, ניתן ביום 30/12/12 פסק דין נוסף (בתיק 23164-01-11) הדוחה תביעה שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובעת. הנתבעת 1 חוייבה במסגרת פסק הדין בהוצאות אשר לא שולמו בידי הנתבעת 1 ומשכך,נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל נוסף שמספרו 02-09497-13-1 ע"ס 17,967 ₪. לטענת התובעת בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדה וביוזמתם של הנתבעים 3-4 פתחה הנתבעת 1 את הנתבעת 2. התובעת טוענת כי כל הפעילות העסקית של הנתבעת 1 הועתקה אל הנתבעת 2 ולאחר שהוברחו מלוא הנכסים, הפכה הנתבעת 1 "חדלת פרעון".

6.התובעת טוענת כי הנתבעת 1 באמצעות מנהליה, מסכלת את גביית החוב ממנה תוך הברחת נכסיה. לטענת התובעת, הנתבעת 2 עושה שימוש במספרי טלפון המפורסמים בידי הנתבעת 1 וכן ב"שם המתחם" (דומיין) ובאתר האינטרנט של הנתבעת 1. התובעת טוענת כי התנהלות הנתבעים 3-4 מהווה שימוש לרעה במסך ההתאגדות , הללו השתמשו לרעה ובחוסר תום לב באישיות המשפטית הנפרדת של החברות ומשכך יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם באופן אישי בחובות החברות. לטענת התובעת הנתבעים 3-4 עושים שימוש, לטענתם, בכספם הפרטי למימון הנתבעות 1-2 ומשכך נוצר עירוב בין נכסיהם שלהם לבין נכסי החברות. לטענת התובעת המדובר ב"חברת מעטים" ולפיכך יש להרים מסך בעניינה ביתר ליבראליות. התובעת טוענת כי הנתבעים 3-4 נטלו במודע סיכונים בלתי סבירים וביצעו ניהול עסקי שלא לטובת החברה וכך הותירו את הנתבעת 1 במצב של חדלות פרעון. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים 3-4 היא בבחינת "תרמית" והם הציגו בפני צדדי ג' והתובעת כנושה מצג כוזב כאילו הנתבעת 2 היא חברה חדשה ואין כל קשר בינה לבין הנתבעת 1, בעוד שמדובר למעשה באותה חברה.

7.לטענת התובעת נגרמו לה במעשי הנתבעים נזקים לא ממוניים, בנוסף לנזק הכלכלי וההוצאות אשר נגרמו להם בהליכים המשפטיים השונים. עוד טוענת התובעת כי יש להשית על הנתבעים 3-4 פיצוי עונשי לשם הרתעה וגינוי. משכך, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים כולם ביחד ולחוד בגובה החובות בתיקי ההוצאה לפועל, בנוסף לפיצוי עונשי , פיצוי נזק לא ממוני ועוגמת נפש כמו גם טרחה וטרדה בסך כולל של 102,458 ₪ ומכאן תביעתה אשר לפני.

8.הנתבעים טוענים כי אין כלל יריבות בין הנתבע 3 לתובעת שכן יריבות שכזו עשויה לצמוח אך ורק לאחר שהתובעת תצליח להרים את מסך ההתאגדות שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2. כל עוד קיים מסך זה, הרי שאין יריבות בין התובעת לנתבע 3.

9.עוד טוענים הנתבעים כי גם כנגד הנתבעת 4 אין כלל עילת תביעה שכן לא נטען לפעילות כלשהיא של הנתבעת 4 באשר לנכסי הנתבעת 1 ומשכך אף עם הנתבעת 4 אין לתובעת יריבות.

10.הנתבעים טוענים כי מאז נולדה עילת התביעה ועד ליום הגשת התביעה, חלפו שמונה שנים ולפיכך התביעה התיישנה. עוד טוענים הנתבעים כי מאחר וכבר ניתנו שני פסקי הדין בעניינם, הרי שקיים מעשה בי-דין ואין לתבוע אותם בשנית בגין אותה המסכת העובדתית. מאחר והתובעת טענה בעניין לפני רשם ההוצאה לפועל, אין מקום לטעון כעת את אותן הטענות לפני בית המשפט. עוד טוענים הנתבעים להשתק שיפוטי, שהרי התובעת כבר זכתה בתביעותיה בבית המשפט ואין מקום לתבוע סעדים אלו בשנית.

11.הנתבעים טוענים כי כל עוד לא הוכיחה התובעת אלו נכסים היו לנתבעת 1 ואיזה נכסים הוברחו, אין בידה עילת תביעה ובהעדר הוכחה לכך יש לדחות את התביעה כנגדם. לטענת הנתבעים אין עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים 3-4 לנתבעות 1-2 וכן בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.

12.לטענת הנתבעים, הנתבעת 4 הזרימה מהונה האישי על מנת לסייע לנתבעת 1 ואף לו היתה הטענה כי הוברחו נכסים נכונה, הרי שהתובעת כבר קיבלה את תמורת אותם נכסים, כאשר בוצע עיקול מטלטלין ושולמו 15,000 ₪. לטענת הנתבעים, דווקא התובעת היא זו אשר גרמה להם לנזקים שכן לא עמדה בהסכם בינה לבין הנתבעת 1, נזקים אשר נאמדו על ידי הנתבעים בסך של 92,888 ₪. משכך, עתרו הנתבעים לדחיית התובענה כנגדם.

דיון :

האם התיישנה עילת התביעה?

13.חוק ההתיישנות, התשי"ח 1958 קובע בסעיף 6 כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". ראה בעניין זה אף האמור בע"א 148/89 שיכון עובדים נ. עזבון יוסף בליבאום ז"ל פ"ד מט(5) 485. עילת התביעה אשר תכליתה הרמת המסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 וביניהן לבין הנתבעים 3-4 נולדה לכל המוקדם עם מתן פסקי הדין בעניינה של הנתבעת 1 ביום 19/7/11 וכן ביום 30/12/12. מאותם מועדים, כך לטענת התובעים, החלה הנתבעת 1 בנסיונותיה לחמוק מתשלום הסכומים בהם חוייבה, תוך שהנתבעים 3-4 מקימים את הנתבעת 2 לצורך כך. עילת התביעה אם כך טרם התיישנה, עת הוגשה התובענה דנן