ת"א 23465-07-14 שלבי ואח' נ' שלבי ואח'

1.בפניי תביעה שהוגשה ביום 13/07/14 שעניינה פסק דין הצהרתי, ביטול משכון על קרקע ותביעת פיצויים ע"ס 100,000 ₪.

בתביעתו טען התובע בתמצית, כי ביום 30/01/14 ניתן פסק די ע"י כב' השופט יוסף בן חמו בת.א. 30318-07-11, בו נתן תוקף להסכמות בין התובע והנתבעים שם, על פיו התחייב הנתבע להעביר לתובע את זכויותיו במגרש 2035 חלקה 84 גוש 16906 אדמות אכסאל (להלן: "המקרקעין") וזאת בכפוף לקבלת הסכמת רשות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") לצורך ביצוע עסקת ההעברה. על פי ההסכם התחייבו התובע והנתבע לחתום על הסכם מכר להעברת המקרקעין משמו של הנתבע לתובע תמורת סכום של 940,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום בו הרשות תאשר את העברת הזכויות במקרקעין בין מר מוחמד כעבייה לבין הנתבע.

לטענת התובע ביום 05/07/14 המציא לנתבע את הסכם המכירה, יפוי הכוח הנוטריוני והעתק משני השיקים הבנקאיים ע"ס 940,000 ₪, על מנת לקיים את פסק הדין, אולם הנתבע לא קיים את התחייבותו ובאופן מנוגד לפסק הדין, רשם ביום 06/07/14 משכון על המקרקעין לטובת אחיו ולבסוף סירב ללא כל עילה לחתום על הסכם המכר.

נוכח האמור, עתר התובע להצהיר עליו כבעל הזכויות במקרקעין וכן להורות על ביטול המשכון שנרשם לטובת אחיו של הנתבע, בנוסף עתר לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים ע"ס 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כאב וסבל וכן פיצויים עונשיים.

2.ביום 01/10/14 הגיש הנתבע כתב הגנה ותביעה שכנגד, בכתב ההגנה ביקש לדחות את התביעה. הוא טען, בין היתר, כי התביעה בת.א. 30318-07-11 נמחקה, לכן לא היה כל תוקף לאישורו של בית המשפט להסכמות בין הצדדים. לגופו של עניין טען הנתבע, כי התובע התחמק מקיום ההסכם בין הצדדים והחל להעלות טענות שונות ומשונות כדי לדחות את מועד החתימה על ההסכם ובמיוחד מועד תשלום התמורה, על אף שנקבעה במפורש בין הצדדים ע"ס 940,000 ש"ח. נוכח התנהלות זו של התובע, ביטל הנתבע את ההסכם עם התובע. הנתבע הוסיף כי רישום השעבוד על המקרקעין אינו מעניינו של התובע, וכי משכון זה אין בו כדי להפריע לחתימת ההסכם, מה עוד שהמשכון בוטל ביום 20/07/14 ובטרם חלוף המועד לחתימת ההסכם. התובע בחר להגיש תביעה ביום 13/07/14 תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. התובע הפר את המוסכם ולא הסכים לערוך הסכם מכר של המקרקעין במיוחד לא הסכים לשלם את התמורה המוסכמת ע"ס 940,000 ₪, על אף שהומצאו לו כל האישורים המעידים כי הנתבע העביר את המקרקעין על שמו וכי המשכון הנטען בוטל. אולם, מאחר והיה ברשות התובע רק סכום של 700,000 ₪ מהתמורה בלבד, הוא החל להעלות טענות שונות ומשונות, דחה את חתימת ההסכם ואף הגיש תביעה בטרם עבר המועד לחתימת ההסכם.

3.בתביעה שכנגד עתר הנתבע למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר כי ההסכמות בין הצדדים מיום 30/01/14 בטלות ומבוטלות, וכי הנתבע ביטל הסכמות אלה כדת וכדין. במסגרת התביעה שכנגד העלה הנתבע בשנית את מלוא הטענות שטען להם בכתב ההגנה.

4.רקע עובדתי והשתלשלות העניינים בתמצית:

• התובע הגיש במסגרת תיק אזרחי 30318-07-11 בבית משפט זה, תביעה נגד חמשה נתבעים כאשר הנתבע בתיק הנוכחי היה נתבע מס' 3 בתביעה הקודמת, והרשות הייתה הנתבעת מס' 5 (להלן: "התביעה הקודמת"). התביעה הקודמת התנהלה בפני כב' השופט יוסף בן חמו.

• בישיבה שהתנהלה בתביעה הקודמת ביום 30/01/14, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין, תנאי ההסכם הם כדלקמן:

  "1.מבלי להודות בטענה של צד כלשהו בטענות הצד שכנגד, ומבלי שהדבר יהווה וויתור על טענה כלשהי, הצדדים מבקשים שבית המשפט ימחק את התביעה ללא צו להוצאות.

  2.הצדדים מודיעים לבית המשפט כי בכפוף להסכמת המנהל, אשר לו שיקול דעת עצמאי בהתאם להנחיות הפנימיות ובהתאם לחובתו כרשות מנהלית, הגיעו התובע והנתבע מס' 3 לידי הסכמה, לפיה תמורת סכום של 940,000 ₪ יעביר הנתבע 3 את זכויותיו במקרקעין נשוא ההליך לתובע – מגרש 2035 חלק א' לפי תכנית מפורטת מס' 468/ג', חלק מחלקה 84 גוש 16906 בשטח של 567 מ"ר מאדמות כפר אכסאל.