ת"א 23457-07-14 מדינת ישראל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

לפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות שבדקו את הנפגע מטעם התובעת. הנתבעת עותרת להבאת ראיות לסתירת הקביעה בתחום האורטופדיה, כאשר בקשה זו נסמכת על סרטוני מעקב בהם צולם הנפגע והנתבעת סבורה כי מסרטונים אלה עולה שהוא אינו סובל מקשיון במרפקו השמאלי. היא מבקשת לסתור גם את הקביעה בתחום הנפשי, וזאת על יסוד העובדה כי ברישומים משרותו הצבאי של הנפגע, בשנים 1996 ו-1998, הוא אובחן כסובל מתסמונת דחק בתר חבלתית עם ביטויי מצוקה וקשיי תפקוד.

התובעת סבורה שאין מקום לבקשה להבאת ראיות לסתור בתחום האורטופדיה, שכן זו נסמכת על סרטונים שקשה לדעת מי המצולם בהם ולא ניתן לדלות מהם פרטים אודות הדרך בה מופעלת זרוע שמאל של המצולם. אשר לתחום הנפשי מציינת התובעת כי מדובר בקביעת ברישומים שנערכו שנים רבות קודם לתאונה מושא התביעה, וכי לא הוצג כל תיעוד המעיד על כי הנפגע היה בטיפול. מקביעות הועדה עולה כי לאחר התאונה היה בטיפול ומצבו הוטב (דבר שהביא לשינוי בשיעור הנכות). מכאן שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לבקשה.

הסרטונים הוגשו בתקליטור ללא שצורף להם תצהיר המלמד מי המצולם. לפיכך לא ניתן להשתית החלטה על יסוד הסרטונים לבדם. לגוף העניין, בסרטון השני ניתן להתרשם באופן ברור למדי מתנועות יישור הנחזות להיות מלאות של המרפק השמאלי של האדם הנושא את שקית הקניות. הוא מצולם כשהוא מניף ומוריד את זרועו אגב הליכה בתנועות שדומה כי הן מלאות למדי. נראה לכאורה כי תמונות אלה אינן מתיישבות עם קביעת הוועדה הרפואית לפיה מצוי המרפק במצב של קשיון נח.

ההלכה היא כי "שינוי מהותי" במצבו של הנפגע יש בו כדי להביא להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985); ע"א 5779/90 הפניקס נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)). כלל זה חל גם שעה שאותו "שינוי מהותי" התרחש רק לאחר הבדיקה או הבדיקות על ידי הוועדה (רע"א 4396/13 אשכנזי נ' הפול, מיום 22.12.13, בפסקאות 8-7 להחלטה). יישום קביעות אלה על המקרה דנא מביא לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה בתחום האורטופדי, בהנחה כי המצולם הוא אכן הנפגע. זאת על רקע השוני, שדומה כי הוא נראה לעין (וכך התרשם גם המומחה מטעם הנתבעת) בין ממצאי הוועדה (כיפוף עד 110 מעלות בלבד ויישור חסר 20) לבין העולה מהסרטון.

אין מקום להבאת ראיות לסתירת הקביעה בתחום הנפשי. לא הוצג כל תיעוד רפואי המעיד על קיום בעיה נפשית בעבר. עצם העובדה כי הרישום אודות הפרופיל של הנפגע, בשנים 1996 ו-1998, כולל אבחון נפשי אין בה כדי להעיד על קיומה של בעיה נפשית פעילה. בהעדר תיעוד רפואי אודות מצבו של הנפגע בעבר לא מתקיים היסוד הראייתי הנדרש לצורך הבאת ראיות לסתור.

בהערת אגב יוער כי גם לשיטת התובעת היה מקום לצפות כי לאחר צפייה בסרטון היא תשקול את האפשרות לבדיקה מחודשת של הנפגע. על פני הדברים קיים אינטרס ציבורי שלא לשלם לנפגע, במקרים המתאימים, סכומים שאינם מגיעים לו. לפיכך, שעה שלידי התובעת מגיע מידע העשוי להצביע על האפשרות כי מבוצע תשלום לנפגע כלשהו על אף שוני מהותי במצבו הרפואי, מן הראוי היה כי היא תבחן מידע זה לגופו ותשקול לפעול על פי סמכויותיה. בכלל זה ניתן היה לבחון את האפשרות לזמנו לבדיקה נוספת.