ת"א 23369-06-16 רונינס ניהול והשקעות בע"מ ואח' נ' רונן

בפני בקשה של הנתבעת לבטל החלטה שנתתי ביום 19.4.17, לפיה מחקתי הודעה לצד השלישי מחוסר מעש.

לטענת הנתבעת לא היה מקום למחוק את ההודעה לצד שלישי, וזאת מאחר והתביעה הומצאה לנתבע כדין, ומאחר ועסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, על פי תקנה 214ו(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") משלא התגונן הצד השלישי יש לראותו כמודה בתובענה ובהודעה לצד שלישי נגדו. לחילופין טוענת המבקשת, כי מאחר וההתראה מחוסר מעש ניתנה בפתקית על העמוד השני במסמך ההודעה לצד שלישי, לא ראתה אותה ועל כן מתבקש ביטול ההחלטה כאמור. לבקשה מצורף אישור מסירה מיום 19.12.16, חתום של הצד השלישי.

עסקינן בתובענה שטרית על סך 51,780 ₪, לגביה הגישה הנתבעת התנגדות לביצוע שטר וטענה כי השטר הוצא בנסיבות של תרמית של הצד השלישי שהתחזה כעורך דין שאמור לטפל לנתבעת בתביעה כנגד קבלן שיפוצים, ולצורך תשלום עלויות אותה תביעה, קיבל לידיו שיק חתום על ידי הנתבעת ללא סכום וללא תאריך. בעקבות טענותיה קיבלה הנתבעת ביום 3.8.16 רשות להתגונן, ואז הגישה ביום 16.11.16 בקשה על פי תקנה 214ו למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי, על סך 86,233 ₪. הבקשה אושרה ביום 18.11.16, אם כי נקבע כי נוכח העובדה כי סכום ההודעה לצד שלישי, עולה על סכום סמכותו של הרשם הבכיר שדן עד אותה עת בתובענה (כב' הרשם הבכיר נדים מורני), יועבר התיק לקביעה בפני שופט.

ראשית, יש לציין, כי נוכח העובדה כי סכום ההודעה לצד שלישי עבר את גובה התובענה המקורית וחרג מגובה תובענה בסדר דין מהיר על פי תקנה 214ב לתקנות סדר הדין האזרחי, נפתח תיק אזרחי רגיל ולא תיק בסדר דין מהיר. אמנם נכון הוא כי על פי תקנה 214ו(ה) הודעה לצד שלישי דינה אף הוא כתובענה בסדר דין מהיר, אך במה דברים אמורים? ברוב המקרים לא יכולה ההודעה לצד שלישי לחרוג מגובה סכומה של התביעה המקורית, שכן הינה תלויה בה ומשהיא נדחית, נדחית גם ההודעה. ישנם מקרים מועטים שבהם יכולה על פי תקנה 216(3) לתקנות ההודעה לצד שלישי לחרוג מהתביעה עצמה ומהווה הליך בפני עצמו, וזאת כשמעלה עניין הקשור לתביעה העיקרית אך הינו ייחודי להודעה (ראה: ע"א 4842/05‏ גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 12.08.07]; ע"א 6381/00‏ עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ, פ''ד נו(1) 425 (2001)). זהו המקרה שבפני בו טוענת הנתבעת כי יש לחייב את הצד השלישי גם בהוצאות הגנתה ובפיצוי בגין עגמת נפש, בגין התרמית. במקרה שבפני, כתוצאה מהעובדה כי סכום ההודעה עלה על סכום התובענה המקורית, וכל עוד ההודעה לצד שלישי קיימת, יצא ההליך מגדר הסמכות בתובענה בסדר דין מהיר (תקנה 214ב לתקנות), ומסמכותו של הרשם הבכיר (סעיף 85א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

על כן, התקנה הרלבנטית לענייננו, הינה תקנה 221 לתקנות, ולא טענה 214ו לתקנות. שתי התקנות אכן קובעות, כי משלא מתגונן צד שלישי, רואים אותו כמי שמודה בתובענה ובהודעה לצד שלישי. אלא מאי? לבית המשפט אין כמובן ידיעה כי נעשתה המצאה כדין לצד השלישי, ותקנה 223 לתקנות גם מחייבת הגשת בקשה למתן פסק דין כנגד הצד השלישי. בענייננו אין חולק כי לא הוגשה בקשה למתן פסק דין כנגד הצד השלישי, וגם לא הוגש אישור המסירה טרם מחיקתה של ההודעה לצד שלישי מחוסר מעש. ממילא בדין נמחקה ההודעה מחוסר מעש.

עם זאת, נוכח הטענה לטעות בקריאת ההתראה מחוסר מעש, אני מבטל את ההחלטה מיום 19.4.17, רואה בבקשה הנוכחית כבקשה למתן פסק דין על תנאי על פי תקנה 223 לתקנות, ומקבלה, ועל כן אני קובע כי ככל והתביעה כנגד הנתבעת תתקבל, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת הסך של 86,233 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

נוכח העובדה כי הדיון בהודעה לצד שלישי הסתיים, יוותר התיק המקורי בסמכותו של כב' הרשם הבכיר נדים מורני, על פי סכום התביעה בו, אשר ימשיך לדון בו בסדר דין מהיר.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.