ת"א 23346-10-11 וקנין נ' חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד. מומחה רפואי מטעם בית-המשפט העריך כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית, אך לטענתה נגרמה לה נכות תפקודית ויש לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד. המומחה הרפואי לא נחקר וטיעוני התובעת מתבססים על עדותה, על המסמכים הרפואיים ועל תוכן חוות הדעת.

התובעת והתאונה

1. התובעת, ילידת 1/11/77, כבת 37, עובדת במשטרת ישראל.

2. ב-20/9/10, בעת שהיתה בחודש התשיעי להריונה, נפגעה בתאונת דרכים. התאונה היא תאונת עבודה, אך התובעת לא הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי.

   הטיפול הרפואי לאחר התאונה

3. ממקום התאונה פונתה לבית-חולים אסף הרופא, שם אושפזה ליום אחד במחלקת הריון בסיכון. ברישומי בית-החולים צויינו חבלות יבשות וכאבים בכתף, אולם מטבע הדברים מתרכזים הרישומים בהריון [ת/7].

4. ב-24/9/10 פנתה לרופא משפחה שם אובחנו רגישות בצוואר, גב וברכיים. רופא המשפחה הפנה את התובעת לרופא נשים, אורטופד ונוירולוג [ת/8-ת/10].

5. ב-26/9/10 פנתה לבית-חולים תל-השומר, לטענתה בשל הפגיעות בתאונה, אולם שם נמצא כי יש צורך ליילדה והיא ילדה בניתוח קיסרי. אין ברישומים הרפואיים מסמך הקושר בין הלידה או הניתוח הקיסרי לבין התאונה [ת/11, ת/13]. במהלך אשפוזה התלוננה התובעת על כאבי גב וברך ולפיכך בוצעו MRI עמוד שדרה בו לא נמצאו ממצאים פתולוגיים וצילום ברך בו זוהתה בצקת קלה ברקמות ללא שינויים נוספים [ת/12, ת/13]. לשלמות התמונה יצויין כי לתובעת בעיה רפואית נוספת שפורטה במסמכים ובעטייה היתה במעקב, ברם מחמת צנעת הפרט לא נפרטה.

6. ב-5/12/10, כחודשיים וחצי אחרי התאונה והלידה, פנתה לאורטופד שמצא רגישות בשכמה השמאלית ובגב ללא הגבלה תנועתית, וכן רגישות קלה בברך עם דלדול שרירים. הרופא לא הפנה את התובעת לטיפול אך הרה לה על "הפעלה וגמישות וחיזוק שרירים לכל הגוף, ומעקב בעוד כשלושה חודשים" [ת/14].

7. ב-24/8/11, כשנה אחרי התאונה, פנתה שוב לאורטופד (ד"ר אלי שטיינברג) שמצא רגישות צווארית עם הגבלה בתנועות הצוואר ותרדמת לאורך היד השמאלית. המומחה ציין כי התובעת לא טופלה מאז התאונה, והפנה אותה לבדיקת EMG [ת/15, ת/16]. בבדיקה נמצאו ממצאים היכולים להתאים לרדיקולופטיה כרונית בחוליה C6 מימין וחוליות C5-C6 משמאל [ת/17].