ת"א 2334-06-15

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה.

התובעים הגישו נגד הנתבע תביעה כספית על סך 2,792,500 ₪, בטענה כי הנתבע נטל מהתובע מס' 1 שלא כדין במשך השנים 1974 ועד 1988 את התגמולים שהגיעו לו ממשרד הביטחון. סכום זה מסתכם על פי הנטען בכתב התביעה בסכום של 1,209,600 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. בנוסף לכך טענו התובעים, כי על הנתבע להשיב להם סכום של 74,312 ₪ בגין החזר הטבות שניתנות לנכה צה"ל ושאותן גזל הנתבע. בנוסף לכך טענו התובעים, כי החל משנת 1992 ועד הפרטת הקיבוץ, קיזז הנתבע מתקציבו האישי של התובע 1 סכום של 300 ₪ לחודש מאחר שהוא (התובע) סירב להעביר לנתבע את התגמולים שקיבל מצה"ל. מדובר בסכום מצטבר של 209,040 ₪.

בנוסף לסכומים הנ"ל טענו התובעים, כי על הנתבע לפצות אותם בסכום של 500,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב העובדה שבמשך 35 שנים לא היה לתובע רכב עקב התנהלות הנתבע כלפיו. התובעים טענו כי על הנתבע לפצותם בסכום נוסף של 800,000 ₪ בגין התעמרותו בהם, שכן במשך 40 שנים הנתבע לא סיפק את צרכיהם הכלכליים ואת הצרכים האישיים של התובע מס' 1.

בבקשה טענו התובעים, כי הכנסתם מסתכמת בסכום של כ- 12,000 ₪, המורכבת מסכום של כ- 1,000 ₪ שמקבלת התובעת מס' 1 מעבודה ומקצבה בסך כ- 11,000 ₪ שמקבל התובע ממשרד הביטחון. לטענתם, במשך השנים הם ניהלו הליכים משפטיים מול משרד הביטחון ומול הקיבוץ וכתוצאה מכך נגרמו להם הוצאות המסתכמות בעשרות אלפי שקלים לעורכי דין, מומחים ועוד. הם טענו עוד, כי התנהלותו של הנתבע כלפיהם ונטילת התגמולים שלא כדין היא שגרמה למצב הכלכלי אליו הם נקלעו. לתמיכה בבקשתם צירפו התובעים דף חשבון מחשבון בנק לאומי לחודש 3/2015, תלוש שכר של התובע מס' 1 ותלוש שכר של התובעת מס' 2.

הנתבע והפרקליטות הגישו תגובות לבקשה והתנגדו למתן פטור כמבוקש. לטענתם, אין די בצירוף תלוש שכר אחד ודף חשבון לחודש אחד כדי לעמוד על מצבם הכלכלי האמיתי של התובעים ולקבוע כי אין ביכולתם לשלם את האגרה. נטען, כי בהתאם לתקנות האגרות היה על התובעים לצרף אישורים על גובה הכנסתם לפחות בששת החודשים האחרונים ולא להסתפק בתלוש שכר אחד לכל אחד מהם. הם טענו עוד, כי אין די בצירוף דף חשבון לחודש אחד שאין בו כדי לשקף את המצב האמיתי של התובעים. הנתבעים טענו עוד, כי עילת התביעה קלושה ביותר ובכל מקרה עילת התביעה התיישנה שכן מדובר בתביעה המבוססת על אירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים.

לאחר הגשת התגובות הגישו התובעים תשובה לתגובות אליה צירפו מסמכים שהחסירו מהבקשה. לתשובה צירפו המבקשים דפי חשבון לחודשים 3-6/20-15 מבנק לאומי, אישור על נטילת הלוואה בסך 150,000 ₪ מבנק הפועלים בחודש 5/2015, תלושי שכר של התובעים בששת החודשים האחרונים ועוד. לטענתם, מסמכים אלה מעידים כי מצבם הכלכלי הינו גרוע וכי אין באפשרותם לשלם את האגרה.

דין הבקשה להידחות.

בראשית הדברים אציין, כי בעל דין המגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה חייב לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, בתום לב ולהציג בפני בית המשפט תמונה מלאה באשר למצבו הכלכלי, ובאשר להכנסותיו ולנכסיו. בעל דין שאינו נוהג כך, דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד. כפי שיפורט להלן, המבקשים פעלו בחוסר ניקיון כפיים עת הגישו את הבקשה, לא פירטו את כל העבודות שהיה עליהם לפרט וצירפו מסמכים חלקיים שאין בהם כדי לשקף את המצב לאישורו.

כפי שניתן להיווכח ממספר התיק, הבקשה והתביעה הוגשו בחודש 6/2015, כאשר במועד הגשת התביעה המבקשים כבר העבירו את חשבונם לבנק הפועלים, כבר נטלו הלוואה מבנק הפועלים על סך 150,000 ₪ וכבר סגרו את כל החובות בבנק לאומי. על אף האמור, לא היססו המבקשים לטעון בבקשה ובתצהיר כי הם חייבים לבנק לאומי מעל 100,000 ₪ ואף צירפו לתצהיר ולבקשה דף חשבון של חודש 3/2015 בלבד. המבקשים לא ציינו בבקשה ובתצהיר כי המצב שנראה בדף חשבון זה אינו רלבנטי כבר שכן הם כבר נטלו הלוואה מבנק הפועלים, כבר העבירו את הפעילות שלהם לבנק הפועלים, וכי החוב בבנק לאומי כבר נסגר. די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה.