ת"א 23316-11-12 עירית עפולה נ' ליפשיץ

מבוא ועיקרי טענות הצדדים

1.עיריית עפולה (להלן: "התובעת" או "העירייה") הגישה תביעה לפינויו של מר ליפשיץ אליהו (להלן: "הנתבע" או "ליפשיץ") משטח ציבורי של כחצי דונם הידוע כחלקה 67 בגוש 16662 בעפולה (להלן: "המקרקעין"), שלפי הנטען, פלש אליהם הנתבע ונטע בהם עצי זית.

2.בגדר התביעה שהוגשה בנובמבר 2012 טענה העירייה, כי הפלישה בוצעה לפני מספר שנים, במועד בלתי ידוע לה, והוסיפה כי בשנת 2010, עת היא ביצעה עבודות סלילה במקום, נעתר ליפשיץ לבקשתה לפנות חלק מהמקרקעין אליהם פלש כאמור ועצי הזית אף הועתקו למקום אחר ע"י העירייה.

3.אלא מאי, ליפשיץ הקים במקרקעין לאחר מכן גדר מרשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה של העירייה בשטח שגודלו 663 מ"ר, בו עושה ליפשיץ שימוש ונוהג בו מנהג של בעלים. לאחר פניות אליו לסילוק ידו, הודיע ליפשיץ כי אינו מתכוון לפנות את שטח הפלישה.

4.משכך, עתרה התובעת לפינוי הנתבע משטח הפלישה, לפירוק הגדר, להעתקת עצי הזית ולהחזרת השטח שנתפס שלא כדין, לידיה של התובעת. כן שמרה התובעת על זכותה להגיש תביעה נפרדת בגין הסעדים הכספיים, שלגישתה, היא זכאית להם מאת הנתבע אגב הפלישה.

5.כבר כאן ייאמר, כי בהתאם לנסח רישום מקרקעין, עסקינן במקרקעי יעוד (דרך) שנרשמו על שמה של העירייה לאחר הליך הסדר ביום 3.6.1939.

6.בכתב ההגנה, טען ליפשיץ, שהינו בן 87 שנה, כי משפחתו הינה אחת ממשפחות המייסדים של העיר עפולה והיא הגיעה אליה בשנת 1925, רכשה את המקרקעין נשוא התביעה ובנתה עליהם את בית מגוריה, ומאז היא מחזיקה בקרקע ומעבדת אותה עיבוד חקלאי באופן רצוף ועקבי. לטענתו, העיבוד החקלאי הראשון היה כרם ענבים שהיה נטוע במקרקעין משך שנים והוחלף בהמשך ע"י ליפשיץ לפני כ-40 שנה במטע זיתים. לאחר מכן, המשיך ליפשיץ את העיבוד החקלאי משך עשרות שנים לאורך כ- 87 שנים.

7.לעניין הידיעה, טען ליפשיץ כי מדובר במטע זיתים גדול הבולט לעין המשתרע על פני שטח גדול של כחצי דונם, כאשר עצי הזית הם בני למעלה מ-40 שנה, וראשי העירייה השונים ידעו אף ידעו על החזקתו במקרקעין ועיבודם מאז שנת 1925. כן נטען, כי לא בכדי נמנעה התובעת מלציין בכתב התביעה מהו המועד, שלשיטתה, תפס הנתבע את החזקה במקרקעין מאחר ועומדות לו זכויות המהוות טענות הגנה יפות נגד פינויו.

8.ליפשיץ טען, כי עומדת לו זכות בעלות בקרקע מכוח התיישנות מהותית ולפיה עפ"י סעיפים 20 או 78 לחוק המקרקעין העותומני, חזקה במקרקעין ועיבודם החקלאי באופן רצוף ועקבי היקנו למשפחת ליפשיץ, כמחזיקה משך עשרות שנים, את זכות הבעלות במקרקעין. בהקשר זה, הפנה הנתבע להוראות החוק הרלוונטיות וטען, כי חוק המקרקעין משנת 1969 ביטל בגדר סעיף 159(ב) את ההתיישנות במקרקעין מוסדרים, אך זאת רק לגבי תביעות שלא התיישנו עוד לפני תחילתו, ובענייננו – הסדר הקרקעות נעשה לכל המאחר בשנת 1939, היינו לפני שנת 1945, ומאז מועד סיום הליך ההסדר עד לחקיקת חוק המקרקעין (1969), חלפו למעלה מ-25 שנים שהן תקופת ההתיישנות הרלוונטית.