ת"א 23316-11-12 עירית עפולה נ' ליפשיץ

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
23316-11-12
26.12.2016
בפני השופטת:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
תובעת:
עירית עפולה
נתבע:
אליהו ליפשיץ
פסק דין

מבוא ועיקרי טענות הצדדים

1.עיריית עפולה (להלן: "התובעת" או "העירייה") הגישה תביעה לפינויו של מר ליפשיץ אליהו (להלן: "הנתבע" או "ליפשיץ") משטח ציבורי של כחצי דונם הידוע כחלקה 67 בגוש 16662 בעפולה (להלן: "המקרקעין"), שלפי הנטען, פלש אליהם הנתבע ונטע בהם עצי זית.

2.בגדר התביעה שהוגשה בנובמבר 2012 טענה העירייה, כי הפלישה בוצעה לפני מספר שנים, במועד בלתי ידוע לה, והוסיפה כי בשנת 2010, עת היא ביצעה עבודות סלילה במקום, נעתר ליפשיץ לבקשתה לפנות חלק מהמקרקעין אליהם פלש כאמור ועצי הזית אף הועתקו למקום אחר ע"י העירייה.

3.אלא מאי, ליפשיץ הקים במקרקעין לאחר מכן גדר מרשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה של העירייה בשטח שגודלו 663 מ"ר, בו עושה ליפשיץ שימוש ונוהג בו מנהג של בעלים. לאחר פניות אליו לסילוק ידו, הודיע ליפשיץ כי אינו מתכוון לפנות את שטח הפלישה.

4.משכך, עתרה התובעת לפינוי הנתבע משטח הפלישה, לפירוק הגדר, להעתקת עצי הזית ולהחזרת השטח שנתפס שלא כדין, לידיה של התובעת. כן שמרה התובעת על זכותה להגיש תביעה נפרדת בגין הסעדים הכספיים, שלגישתה, היא זכאית להם מאת הנתבע אגב הפלישה.

5.כבר כאן ייאמר, כי בהתאם לנסח רישום מקרקעין, עסקינן במקרקעי יעוד (דרך) שנרשמו על שמה של העירייה לאחר הליך הסדר ביום 3.6.1939.

6.בכתב ההגנה, טען ליפשיץ, שהינו בן 87 שנה, כי משפחתו הינה אחת ממשפחות המייסדים של העיר עפולה והיא הגיעה אליה בשנת 1925, רכשה את המקרקעין נשוא התביעה ובנתה עליהם את בית מגוריה, ומאז היא מחזיקה בקרקע ומעבדת אותה עיבוד חקלאי באופן רצוף ועקבי. לטענתו, העיבוד החקלאי הראשון היה כרם ענבים שהיה נטוע במקרקעין משך שנים והוחלף בהמשך ע"י ליפשיץ לפני כ-40 שנה במטע זיתים. לאחר מכן, המשיך ליפשיץ את העיבוד החקלאי משך עשרות שנים לאורך כ- 87 שנים.

7.לעניין הידיעה, טען ליפשיץ כי מדובר במטע זיתים גדול הבולט לעין המשתרע על פני שטח גדול של כחצי דונם, כאשר עצי הזית הם בני למעלה מ-40 שנה, וראשי העירייה השונים ידעו אף ידעו על החזקתו במקרקעין ועיבודם מאז שנת 1925. כן נטען, כי לא בכדי נמנעה התובעת מלציין בכתב התביעה מהו המועד, שלשיטתה, תפס הנתבע את החזקה במקרקעין מאחר ועומדות לו זכויות המהוות טענות הגנה יפות נגד פינויו.

8.ליפשיץ טען, כי עומדת לו זכות בעלות בקרקע מכוח התיישנות מהותית ולפיה עפ"י סעיפים 20 או 78 לחוק המקרקעין העותומני, חזקה במקרקעין ועיבודם החקלאי באופן רצוף ועקבי היקנו למשפחת ליפשיץ, כמחזיקה משך עשרות שנים, את זכות הבעלות במקרקעין. בהקשר זה, הפנה הנתבע להוראות החוק הרלוונטיות וטען, כי חוק המקרקעין משנת 1969 ביטל בגדר סעיף 159(ב) את ההתיישנות במקרקעין מוסדרים, אך זאת רק לגבי תביעות שלא התיישנו עוד לפני תחילתו, ובענייננו – הסדר הקרקעות נעשה לכל המאחר בשנת 1939, היינו לפני שנת 1945, ומאז מועד סיום הליך ההסדר עד לחקיקת חוק המקרקעין (1969), חלפו למעלה מ-25 שנים שהן תקופת ההתיישנות הרלוונטית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>