ת"א 23315-11-13 מרדכי ואח' נ' טוסון

התובעים רכשו מהנתבע זכויות בנחלה הידועה כמשק 31 במושב ניר עקיבא.

לטענת התובעים בכתב התביעה, רכישת הנכס נעשתה בהתאם לחוזה מכר שנחתם ביום 10.4.11 לפיו רכשו התובעים את הנכס מהנתבע בתמורה שנקבעה על סך של 1,100,000 ₪.

התובעים טוענים כי הם עמדו בכל חובותיהם על פי חוזה המכר, אולם הנתבע לא עמד בחובתו לתשלום דמי ההסכמה למינהל מקרקעי ישראל. לפיכך, עורכת הדין אשר שימשה כנאמנת בחוזה המכר העבירה למינהל את יתרת הפיקדון שהפקידו התובעים בנאמנות מתוך כספי התמורה עבור הנכס. בנוסף, היה על התובעים להעביר סכומים נוספים, העומדים על סך של 158,767 ₪, בגין תשלום דמי הסכמה וזאת במקום הנתבע.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבע להחזיר להם את הסך של 158,767 ₪ אשר שולם על ידי התובעים במקום הנתבע וכן עותרים לחייב את הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה המכר, בסך של 115,000 ₪. כמו כן, מבקשים התובעים לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

לכתב התביעה צרפו התובעים את הסכם המכר מיום 10.4.11 וכן קבלות ואישורים המלמדים על הסכומים ששולמו על ידי התובעים בגין דמי הסכמה, סכומים אשר היה על הנתבע לשלם אותם.

הנתבע אשר לא היה מיוצג על ידי עו"ד בשלבים הראשונים של ההליך המשפטי הגיש כתב הגנה, במסגרתו טען כי התמורה עבור מכירת הנכס לא שולמה לו במלואה.

הנתבע טען, כי ביום 30.9.11 שילם לו התובע סכום כספי, אשר חלקו היה בשקלים במזומן, חלקו בדולרים במזומן וחלקו בשיק על סך 81,000 ₪ אשר מועד פירעונו ליום 31.10.11.

בהגיע מועד פירעונו של השיק ביקש ממנו התובע שלא להפקיד את השיק וכן ביקש שלא לערב את עו"ד גילה מימון, אשר טיפלה בהליכי המכירה של הנכס (ושימשה כנאמנת על הכספים שנקבע כי יופקדו בנאמנות).

הנתבע הודה בכתב ההגנה, כי התובעים שילמו במקומו חלק מתשלום דמי ההסכמה, אך לגרסתו הוא לא היה חייב בתשלום שעה שהתובעים נותרו חייבים לו כספים בגין תמורת הנכס.