ת"א 23273-10-15 ימין נ' לוי ואח'

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד במסגרתה עותר המבקש לאסור על המשיבים לפרסם פרסומים בהם מצוין שמו של המבקש בכל רשת חברתית, לאסור על המשיבים לפנות אל מכריו של המבקש תוך הכפשת שמו וכן לאסור על המשיבים להפיץ דברי דפוס המכפישים את שמו הטוב של המבקש (להלן: "הבקשה"). הבקשה הוגשה בגדרי תובענה כספית לפיצויים בגין פרסום לשון הרע (ראו כתב התביעה).

1.כעולה מן הבקשה הצדדים מתגוררים בשכנות זה לזה וביניהם יחסים עכורים אשר הובילו לניהול שלל הליכים משפטיים. בגדרי הבקשה והתובענה טען המבקש כי בעקבות פסק דין שניתן באחד מאותם הליכים פרסמו הנתבעים ביום 18.2.2015 (לפני כ- 8 חודשים) סרטונים ברשת האינטרנט אשר הובילו להגשת תלונות על ידי המבקש למשטרת ישראל בגין פגיעה בפרטיות. לאחר פרסום זה שבו המשיבים, כך לטענת המבקש, ופרסמו פרסומים שונים ברשת חברתית באינטרנט – לאחרונה ביום 29.9.2015.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות אף בלא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים הבאים:

2.לפני, כאמור, בקשה לסעד זמני במסגרתה עתר המבקש לאסור על המשיבים לפרסם פרסומים שונים אודות המבקש ברשת האינטרנט, בעלונים מודפסים ועוד. בעוד התובענה הינה לפיצויים – כספיים – בגין פרסום לשון הרע.

תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מגדירה סעד זמני: "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות ...".

בענייננו לא ברור כיצד הבקשה לסעד זמני משרתת את ההליך העיקרי, ההליך העיקרי הינו תביעת לשון הרע אשר הסעד המבוקש בגדרה הינו סעד כספי (ראו סעיפים 43-44 לכתב התביעה) בעוד שהבקשה לסעד זמני הינה בקשה לאסור על המשיבים לפרסם פרסומים עתידיים אודות המבקש. צו מניעה זמני מעין זה ממילא אינו יכול להבטיח את קיומו התקין של ההליך העיקרי או את ביצועו של פסק הדין כאשר הסעד המבוקש בגדרי ההליך העיקרי הינו סעד כספי ומטעם זה דין הבקשה – דחיה.

3. הלכה היא כי כל עוד לא הוכרעה שאלת האחריות בתביעה בגין לשון הרע והפרסום אינו אסור, יש להעדיף את הזכות לחופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב, ואין להגביל את זכות חופש הביטוי בדרך של ציווי לשעה. בענייננו, לא העלה המבקש כל טעם המצדיק סטייה מהלכה זו וגם מטעם זה דין הבקשה –דחייה (ראו 214/89 אבנרי נ' שפירא (פורסם בנבו)).

4. טעם נוסף אשר מטה את הבקשה לדחייה הוא השיהוי בו נקט המבקש – הפרסומים נשוא הבקשה החלו כבר לפני כ- 8 חודשים והאחרון לפני כשבועיים ביום 29.9.2015 (ראו סעיף 12 ו- 28 לבקשה), על כן בהגשת הבקשה רק עתה יש משום שיהוי המאיין בקשה לסעד זמני, בוודאי במעמד צד אחד.

5.הסעד המבוקש בגדרי הבקשה הינו סעד בקשר עם פרסום תיאורטי שטרם בא לאוויר העולם – ומשכך גם הסעד, מעצם טיבו, הוא תיאורטי במהותו.