ת"א 23257-04-12 ברנסי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1.לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי עמאר בראנסי (להלן: "התובע") כנגד מדינת ישראל – משטרת ישראל (להלן: "הנתבעת"), וכנגד השוטרים רפי לוי ומנאר חסון, וכן הודעת צד שלישי, אשר נשלחה על ידי הנתבעת כנגד מהראן עבד אלקאדר (להלן: "צד ג'" או "מהראן").

לאחר הגשת התביעה הגישה הנתבעת הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד מדינה לפי סעיף 7א לפקודה, ובקשה לדחיית התובענה כנגד השוטרים – הנתבעים 2 ו-3, ובהחלטתי מתאריך 13/11/12 התקבלה ההודעה, והתביעה נדחתה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

העובדות הנטענות על ידי בעלי הדין:

2.התובע, יליד 14.7.84, נפצע בתאריך 14.5.06, כתוצאה מירי משטרתי.

מכתב התביעה עולה, כי בתאריך האירוע, בשעה 02:30 בלילה "נסע התובע במושב האחורי של רכב מסוג אאודי 80...." שצבעו לבן הנהוג באמצעות חברו עבדלקאדר מהראן (צד ג' – ד.ג.)... אשר אסף את התובע עת שהלך באחד מרחובות היישוב טייבה, המשולש, בסמוך למבנה המשמש, בין היתר, כבית הדין השרעי בישוב טירה... וזאת על מנת להסיעו לבית מגורי התובע ומשפחתו.

בחלוף פרק זמן קצר, בעוד התובע ישוב במושב האחורי השמאלי של הרכב, וזאת הואיל ועל המושב הקדמי הסמוך למושב הנהג, הונחו מספר מוצרים, הבחינו לפתע הנהג והתובע בהולך רגל, אשר מלבושיו אינם תואמים עונת השנה לכאורה וכן אופן התנהלותו בשעת לילה מאוחרת, עוררו את חשדם.

לאור האמור, ובנסיבות העניין, עצר נהג הרכב את רכבו ופנה להולך הרגל.. ושאלוהו האם הינו זקוק לעזרה וסיוע כלשהו. בהעדר תגובה עניינית מעם הנתבע 2 (אשר נמחק – ד.ג.), אשר נסוג לאחור ואף השיב לנהג ולתובע בשפה הערבית מהולה בעברית, נסע הנהג קמעא לאחור על מנת לתהות בדבר פשר התנהלותו החריגה ואף המוזרה בנסיבות העניין, של הנתבע 2.

בחלוף פרק זמן קצר ביותר, במפגיע ובהעדר התראה כלשהי ולתדהמת התובע והנהג, החלו הנתבעים 2 ו- 3 (נתבע 3 נמחק אף הוא בהתאם להחלטתי – ד.ג.), עת שהאחרון הצטרף לנתבע 2, לירות אש חיה מאקדחיהם המשטרתיים אשר נשאו, ישירות לעבר הרכב וזאת בלא התגרות ו/או איום ו/או תחושת סכנה, במישרין ו/או בעקיפין מעם התובע ו/או הנהג.

עם השמע קולות הירי ומחמת פחד ובהלה שאחזו בתובע ובנהג, נאלץ נהג הרכב להימלט מזירת הירי בנסיעה מהירה מחשש לחייו..." (סע' 7 – 11 לכתב התביעה).