פרץ ואח' נ' יצחק עמר בע"מ ואח'

לפני תביעה במסגרתה התבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים:

1. לחייב את הנתבעת 1 והנתבע 3 לשנות ייעוד מקרקעין.

2. לחייב את הנתבע 1 והנתבע 2 לרשום בית משותף.

3. לחייב את הנתבעים לשלם פיצויים עבור נזקים ועלויות שנגרמו להם בעקבות הפרת הסכם או ההתרשלות מצד מי מהנתבעים.

    

   כתב התביעה הוגש ביולי 2010 אולם תוקן בהחלטת כב' השופט יחיאל ליפשיץ מיום 20.3.13 כשעיקר התיקון התבטא בהפיכת הנתבעת מס' 3 מנתבעת פורמאלית לנתבעת רגילה ובהעלאת טענות בדבר התרשלותה.

   כבר בהחלטתו של כב' השופט ליפשיץ מיום 20.3.13 בבקשה לתיקון כתב התביעה נקבע, ובצדק, שהסעד הנוגע לחיוב הנתבעת 1 והנתבעת 3 לשינוי ייעוד המקרקעין אינו בסמכות בית המשפט הדן בתיק קרי בית משפט השלום, היום יש לומר שסעד זה שהוא הסעד העיקרי והחשוב ביותר מבין הסעדים שנתבעו כבר איננו רלבנטי היות ושינוי הייעוד כבר אושר בכפוף לתשלום דמי השבחה.

   כב' השופט ליפשיץ ציין בסיפא להחלטתו:

   "לכן, סבורני, על פני הדברים, כי במקום להמשיך ל"לעבות" את התיק המשפטי על ידי הגשת כתבי טענות מכאן ומכאן, יעשו הצדדים לפתרון מעשי וכולל".

   גם לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, סברתי שיש בראש ובראשונה לנסות לקדם את תכנית שינוי ייעוד המקרקעין ורישום הבית כבית משותף ולהשאיר רק את סוגיית העלויות והנזקים להכרעה סופית והיות ומדובר היה באינטרס משותף לכל הצדדים בתביעה.

   ואכן במהלך ניהול התיק השתנו דברים ובין היתר נרשמו סוף סוף הזכויות והבית המשותף ואושר כאמור ייעוד המקרקעין ומשכך נותרה למעשה מחלוקת בעניין הנזקים שנגרמו עקב האיחור ברישומים, ההוצאות שנגרמו לתובעים בהליך כאן ובכלל וכן סוגית חובת תשלום היטל ההשבחה.

   הצדדים:

   התובעים הינם בעלים של 7 בתי מגורים בכרכור הידועים כחלקות 67 ו-71 בגוש 10075, אשר חתמו בשנים 1992-1993 על הסכמי מכר לרכישת זכויות במקרקעין בבתים לעיל, מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהינה חברה קבלנית, או כאלו שקנו את הבתים מהרוכשים המקוריים או מאלו שרכשו מהם. אפרט בקצרה את מועדי הרכישה ביחס למי התובעים היות ולעניין יש חשיבות לצורך ההכרעה:

   התובעים 1-2 הינם בעל ואישה (להלן: "משפחת פרץ") אשר רכשו ביום 6.4.1992 דירתם מהנתבעת במקרקעין נשוא התביעה, וביום 14.8.1992 קיבלו את החזקה בדירה.

   הסכם המכר צורף כנספח 3 לכתב התביעה.