ת"א 23236-10-13 בן שיטרית נ' עיריית חיפה

הנתבעת, המבקשת, הגישה בקשה לחיוב התובע, המשיב, להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

לטענת המבקשת, שני שיקולים עיקריים על ביהמ"ש לשקול בבואו לדון בבקשה להפקדת ערובה – יכולתו הכספית של התובע וסיכויי התביעה – ע"א3601/04 לין וינצ'ון נ' מדינת ישראל, דינים עליון פו 847.

על מצבו הכלכלי של התובע יש ללמוד מבקשתו לדחיית תשלום אגרת התביעה, שם צוין כי הינו אב ל- 4 ילדים, אינו עובד ואין לו רכוש ואף בא כוחו יקבל את שכרו בסוף ההליך. בתצהיר תשובות לשאלון ציין כי מאז התאונה אינו עובד ובדיון ביום 4.6.15 העיד כי עבר השתלת קוצב לב ו"לוקח כדורים פסיכיאטריים". משאינו עובד מיום התאונה ובשים לב להצהרותיו באשר למצבו הרפואי ולגילו (בן 65 כיום) לא יהא מופרך להניח כי לא יעבוד גם בעתיד ומשהצהיר כי אין לו רכוש, לא יהא מופרך להעריך, ברמת וודאות גבוהה עד מאוד, שהנתבעת תתקשה לגבות את הוצאותיה אם וכאשר תידחה התביעה.

באשר לסיכויי התביעה, הרי שהתביעה הוגשה בשיהוי רב, למעלה מחמש וחצי שנים לאחר האירוע, עדותו של המשיב הינה עדות יחידה של בעל דין, המבקשת מפנה לסתירות באשר למועד התאונה ולמועד בו פנה לקבלת טיפול רפואי וכן לעובדה כי במסמך הרפואי הראשון נרשם, כי התלונן על "כאבים בכף רגל שמאל לדבריו לפני יומיים עיקם את הרגל", בלא כל זכר לבור, נפילה או חבלה הנזכרים בכתב התביעה. במצב דברים זה בו מדובר בעדות יחדיה ובהתקיימות סתירות רבות בגרסת המשיב, ברור כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים וזאת בלשון המעטה.

המבקשת מוסיפה כי לאור התמונה שהתבהרה בדיון מיום 4.6.15, הסכימה לעבור לשלב הסיכומים, אך המשיב הוא זה שהתעקש על ניהול ההליך ובכך כופה על המבקשת הוצאות נוספות ומיותרות, כאשר יש לזכור כאת הזלזול של המשיב עת לא הופיע לדיון על אף שהתבקש להופיע. כספי המבקשת הינם כספי ציבור ואינם הפקר ובנסיבות, יש להורות על הפקדת ערובה.

המשיב התנגד לבקשה, טען כי מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית אשר מוגשת אך כדי להתחמק מאחריות המבקשת לתאונה. המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בשל מחדליו של עורך דינו הקודם והוא לא צריך להיפגע מכך שמדובר בטעות שלא קשורה בו. אין מחלוקת כי המבקשת התרשלה בכך שלא תיקנה המדרכות והמשיב נפל ונגרם לו נזק. המבקשת היא זו שלא הסכימה לנהל את ההליך לפי סע' 79א' והיא זו שמזלזלת שהחלטות בית המשפט משלא הגישה כתב הגנה במועד וניתן נגדה פסק דין בהעדר. המשיב הביא עד מטעמו אשר לא בשליטתו אשר עזר לו לאחר קרות התאונה, גם לצלם וגם עזר לו בטיפולים. סיכויי התביעה טובים וגבוהים ולא בכדי כבוד הרשם זיתוני חתם על פסיקתא בסך של 18,000 ₪ לאחר שהשתכנע כי המבקשת התרשלה וכי נגרם נזק. גם הגשת בקשה לתשלום אגרה בסוף ההליך אינה מעידה כי הוא צריך להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, כאשר אין בסיס לבקשה זו. עדותו של המשיב הייתה אמינה ולאור האמור, יש לדחות את הבקשה.

בתגובתה טענה המבקשת כי המשיב מתחמק מלהתמודד עם הבקשה, טענותיו לעניין סיכויי התביעה הן סתמיות ולא ניתן ללמוד מפסק דין שניתן בהעדר הגנה על סיכויי התביעה. הבקשה לתיקון כתב התביעה טרם הוכרעה ויש לדחותה ואם תידחה, סיכויי התביעה לא קיימים עוד משמודה המשיב כי התאונה לא התרחשה במועד הנטען על ידו. אף אם תתקון התביעה, הרי שטענות המבקשת באשר לסיכויי התביעה אינן נסמכות אך על מועד התאונה אלא על טענות נוספות כמפורט בבקשה. כיצד ניתן לטעון שעדותו המעורערת של המשיב הייתה "אמינה ללא כל צל של ספק" – ברור לכל מי ששמע כי המשיב אינו דובר אמת, בלשון המעטה. התגובה שותקת באשר למצבו הכלכלי וסיכויי המבקשת לגבות הוצאותיה ולכן יש לקבל טענותיה בעניין זה.

החלטה

עיינתי ושקלתי טענות הצדדים והגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, תתקבל רק במקרים נדירים וחריגים והכלל הוא שאין להורות על הפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד של התובע, אם כי יכול להוות הוא שיקול לבקשה. שני מצבים עיקריים הוכרו בפסיקה כמצדיקים חיוב בערובה והם, היות התובע תושב חוץ או הימצאותו בחו"ל וכן אי ציון כתובת התובע בכתב התביעה. אומנם הוכרו מקרים נוספים, למשל כאשר נוכח בית המשפט כבר בשלב הדיון בבקשה, כי מדובר בהליך סרק מובהק – ראה לעניין זה רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.13) וכן רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14) והאסמכתאות המופיעות שם.

בחנתי את ההלכות ואת טענות המבקשת, לרבות הסתירות להן היא טוענת ועדותו של המשיב שנשמעה בקצרה ביום 4.6.15 במסגרת קדם משפט מורחב ומצאתי כי לא ניתן בשלב זה לקבוע, עוד טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק, כי מדובר בהליך סרק מובהק או כי סיכויי התביעה הם כה קלושים, כטענת המבקשת (ראה גם החלטתי לתיקון כתב התביעה).