ת"א 23211-12-14 כרמי ואח' נ' גוזי ואח'

בפניי בקשת התובעים לעיכוב הדיון בתובענה עד להכרעת הערעור שהגישו האחרונים על החלטתי מיום 31/5/16.

אזכיר כי במסגרת החלטתי האמורה מיום 31/5/16 (המהווה למעשה פסק דין חלקי בתובענה), הוריתי כי כל טענות ועילות התביעה, הקשורות לדמי שימוש שמקורם למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת תובענה זו, נדחות על הסף מחמת התיישנות. כן, הוריתי למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 ימים, אשר יכלול את הטענות הרלוונטיות, וכן את פירוט הסעד הכספי הנתבע, לגבי שבע השנים האחרונות בלבד.

ביום 30/6/16 הגישו התובעים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתי האמור (ע"א 14890-06-16). מעיון בתיק הערעור עולה כי הדיון המקדמי בו נקבע ליום 18/1/17.

במסגרת הבקשה דנן עותרים התובעים לעיכוב הדיון בתובענה עד למתן פסק דין בערעור, שכן לטענתם באם החלטתי מיום 31/5/16 תתהפך בערעור, אזי יידרש בית המשפט לנהל דיון מחודש בסעד שנמחק והדבר יביא לניהול דיונים כפולים ומיותרים.

הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, חלק מהסעד הכספי וכן הסעד של פירוק השיתוף עדיין נותרו במחלוקת ודרושים הכרעה, כשאין לערעור המתנהל (שסיכוייו נמוכים ביותר) כל השפעה ישירה על ההתנהלות בתיק. כן, נטען כי גם אם יתקבל הערעור התוצאה תהיה תיקון מזערי של כתב התביעה, תיקון לו מסכימים הנתבעים מראש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי יש מקום להורות על עיכוב הדיון בתובענה.