ת"א 2320-08 אבו חמדה מוחמד ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

1. אביו של התובע, המנוח, חסן אבו חמדה, (להלן: "המנוח"), היה רשום כבעלים של מקרקעין: 1/6 מחלקה 50 בגוש 30589, 14/420 מחלקה 27 בגוש 30591, 10/672 מחלקה 85 בגוש 30609, ו- 1/6 מחלקה 50 בגוש 30613. כל ארבע החלקות הופקעו על פי הודעה שפרסם שר האוצר ביום 10.3.1980 וזאת בהתאם לסעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) – 1943.

    

2. ביום 11.11.92 שילמו הנתבעים מס' 1-3 (להלן: "המדינה") פיצויי הפקעה עבור הזכויות שהופקעו בשלוש החלקות הראשונות (אך לא עבור החלקה הרביעית). הפיצויים שולמו לנתבע מס' 5, עורך הדין דוד אטון (להלן: "אטון"), וזאת בהתאם לחוזה שנערך בין המדינה לבין הנתבע מס' 4 (להלן: "שאכר"). אטון ייצג את שאכר במשא ומתן מול המדינה וחתם על ההסכם בשמו של שאכר מכוח ייפוי כוח שניתן לו. שאכר אחז בייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לטובתו על ידי המנוח ושעל פיו הסמיך אותו המנוח לקבל לידיו את פיצויי ההפקעה.

    

3. החתימה על אותו ייפוי כוח בלתי חוזר, שמספרו לפי טופס אימות החתימה 367/91, נעשתה ביום 2.8.91 בפני הנוטריון, עורך הדין יעקב בליליוס (להלן: "בליליוס"). ייפוי הכוח המקורי נמצא בתיקו של אטון והוגש כראיה לבית המשפט על ידי בא כוחו בפתח הדיון (נ/13). באותו יום בו נחתם לכאורה ייפוי הכוח חתם המנוח גם על מסמכים נוספים: ייפוי כוח אחר שטופס האימות שלו נושא אותו מספר שנחתם בפני בליליוס וכן תצהירי זיהוי וייפוי כוח לאטון, שנחתמו בפני האחרון.

    

    

4. טענת התובע, מחמד חסן אבו חמדה, שהוא בנו של הבעלים הרשום של המקרקעין, המנוח חסן, ושיוצג בהליך על ידי בנו שלו ונכדו של המנוח – אברהים אבו חמדה (להלן: "אברהים"), היא שהמנוח לא חתם על ייפוי הכוח (נ/13), שמכוחו התקשרה המדינה ושילמה את פיצויי ההפקעה לשאכר באמצעותו של אטון, וכי ייפוי הכוח והמסמכים שנלוו לחתימתו הם מזויפים. עמדתם של התובע ואברהים היא חד משמעית – לפיה המנוח לא יצא כלל מהבית באותם ימים אלא בלוויית אברהים ולכן לא ייתכן שהגיע למשרדיהם של עורכי הדין וחתם על המסמכים. התובע אינו יודע לומר האם אדם אחר התייצב בפני עורכי הדין או שהחתימות זויפו.