ש' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

התובע, יליד 1968, נפגע לטענתו בתאונת אופנוע ביום 4.10.2012. הצדדים נחלקו באשר לנסיבות התאונה, וכפועל יוצא בנוגע לחבותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו בתאונה. כן נחלקו הצדדים בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע עקב פגיעתו בתאונה.

החבות 

התובע טען כי ביום 4.10.12 רכב על אופנוע בדרכו מביתו ב-A למקום עבודתו ב-***. לדבריו, בעת שהגיע לרחוב שתולים, בכניסה למתחם המסחרי, החליק עם אופנועו, עף לכביש וסבל מפגיעות, בעיקר בידו השמאלית.

הנתבעת טענה כי הנטל להוכיח את נסיבות התאונה מוטל על התובע, ונטל זה לא הורם. לטענתה, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שלא נתמכה בעדותם של אחרים, כאשר במסמך הרפואי הראשון מחדר המיון נרשם כי נפגע "כרוכב אופניים" ולא כרוכב אופנוע.

לאירוע התאונה הנטען לא היו עדים ומדובר, למעשה, בעדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי. במצב דברים זה מורה לנו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1981, כי אם פוסק בית המשפט על פי עדות יחידה של בעל דין, ולעדות זו אין סיוע, אזי עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו.

כפי שיפורט להלן, מצאתי כי יש לקבל את גירסתו של התובע לאירוע אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין. התובע נשאל בחקירתו בנוגע לנסיבות התאונה וסיפר כי התאונה ארעה קרוב לשער הכניסה למתחם המסחרי, במרחק של כ-100 מ' מבית העסק שלו. לדבריו, מיד לאחר התאונה הוא התקשר לאשתו והמתין במקום, על סף עלפון, עד אשר היא הגיעה ופינתה אותו לבית החולים. עדותו של התובע היתה בהירה וקולחת, והותירה רושם מהימן. ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לעובדה שבתעודת חדר המיון נרשם כי התובע נפגע "כרוכב אופנים", אלא שנראה כי מדובר אך בטעות שכן באותו מסמך עצמו נרשם כי התובע התקבל למיון בשל תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה (ר' המדבקה על גבי המסמך), ובהמשכו של אותו מסמך (בעמוד השני), בעת שנבדק על ידי אורטופד, נרשם "היום ת"ד, החליק מאופנוע, נחבל שורש יד שמאל...". גם במסמכים הרפואיים לאחר אותו יום נרשם כי התובע נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופנוע. על יסוד דברים אלה מסקנתי היא שיש לתת אמון מלא בגרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה ולקבוע כי נפגע במהלך רכיבה על אופנועו בדרכו לעבודה.

משנקבע כי התובע נפגע בנסיבות שתוארו על ידו, הרי שהנתבעת נושאת בחבות לפצותו בגין נזק הגוף שנגרם לו.