ת"א 23173-01-13 בקעת טורעאן בע"מ נ' עדוי

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בגבולות שבין דחיית התביעה לבין פסיקת סך 600,000 ₪ לטובת התובעת.

2.התובעת, חברה בע"מ אשר עוסקת בניהול תחנות דלק, טוענת כי בשש השנים שקדמו להגשת התביעה סיפקה היא לנתבע- בעל עסק להובלות והמחזיק מספר משאיות, מוצרי דלק וכי לאחר סיום הקשרים המסחריים בין הצדדים נותר הנתבע חייב לתובעת סך 981,947 ₪ כמפורט בכרטסת שצורפה לכתב התביעה. התובעת טענה כי על חשבון חובות הנתבע מסר הוא לידי התובעת שיקים ע"ס 245,000 ₪ אשר חוללו באי פרעון ובגינם נפתח תיק הוצאה לפועל.

3.הנתבע כפר בקיומו של חוב. הנתבע טען כי במהלך תקופת ההתקשרות שילם הוא לתובעת סכומי עתק אולם חוייב במשך שנים בחיובי יתר ע"י שימוש בשיטות חשבונאיות מתוחכמות מצד מנהל התובעת.

4.בקליפת האגוז, אפשט טענות ההגנה של הנתבע; עפ"י הנתבע הוא רכש דלקים מן התובעת במשך כ- 10 שנים כאשר התובעת נותנת הנחה בין 50-80 אג' לליטר סולר כאשר סכום ההנחה המינימלי יעמוד על 50 אג' לליטר. לטענתו, באמצע שנת 2012 גילה הנתבע, לאחר בדיקה שביצע, כי נפל קורבן למעללי התובעת. עפ"י הנטען בכתב ההגנה, ביצע הנתבע השוואה בין החשבוניות שניפקה התובעת לבין הכמויות עפ"י תעודת המשלוח. על כן טוען התובע כי הוא חוייב ביתר בסך 327,267 ₪ בגין 55,267 ליטר. לא זו אף זאת, הנתבע טוען כי התובעת ניפקה חשבונית בגין כל סכום במזומן ששולם ע"י הנתבע ע"ח חובו מבלי שבגין חשבונית זו סופקו סחורות, ובכך חייבה התובעת את הנתבע ביתר בסך 196,172 ₪ (ראו סעיף 11לכתב ההגנה). הנתבע טען הוא כי הוא שילם ע"ס חובו סך 67,500 ₪ וכן שני שיקים ע"ס 123,624 ₪, כאשר סכומים אלה לא מצאו ביטוי בכרטסת המצורפת לכתב התביעה. באשר לשיקים ע"ס 245,000 ₪ אשר נמסרו לידי התובעת, הגיעו הצדדים להסדר לפרעון חוב זה. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי הוא עומד על בדיקת מלוא החשבונות גם לפני 2007 אולם חובותיו בקיזוז חיוביו ביתר והסכומים ששילם, מגיעים כדי סך 238,837 ₪ ללא בדיקת החוב לפני שנת 2007.

5.הנתבע תמך את כתב הגנתו בטבלאות שהוא ערך.

6.ביום 8.9.2013 הסכימו הצדדים למנות "מומחה- חוקר" על מנת שיחווה דעתו בכל השאלות שבמחלוקת בין הצדדים. בית המשפט מינה את המומחה יום טוב בילו – רו"ח אשר ערך חוות דעת מפרוטת בה התייחס לכל השאלות שבמחלוקת. בקצירת האומר נציין, כי המומחה חיווה דעתו לגבי השאלות שבמחלוקת באופן שלהלן: באשר להשוואה בין חשבוניות ותעודת משלוח, מצא המומחה כי קיימות בחשבוניות חיובים בגין כמויות שאינן מופיעות בתעודות המשלוח בסך 273,317 ₪ כאשר המומחה אינו יכול לחוות דעתו לגבי חשבוניות שבגינן לא הוצאו תעודות משלוח; באשר לחשבוניות לגביהן טען הנתבע כי הן פיקטיביות אשר הוצאו בגין תשלומים במזומן, קבע המומחה כי חלק מן החשבוניות הונפקו ביום שבו שולמו לידי התובעת סכומים במזומן, כאשר לא הוכח כי בגין חשבוניות אלה הוצאו תעודות משלוח. המומחה מצא כי סכום החשבוניות החשודות כפיקטיביות עומד ע"ס 129,532 ₪ וכי לגבי חשבוניות בסך 69,640 ₪ אשר הוצאו בגין תקבלים, אין ביכולת המומחה לקבוע כי הן פיקטיביות. המומחה הוסיף וקבע כי קיים חשד שפעולת ביטול תקבול ע"ס 33,750 ₪ אינה אמינה. עפ"י חוות הדעת קבע המומחה כי יש לנכות מסכום החוב עפ"י הכרטסת סכום שיק ע"ס 40,000 ₪ שנחשד כי נפרע, ואילו לגבי שיק ע"ס 83,624 ₪ (שני השיקים הנ"ל הוזכרו בכתב ההגנה) אין המומחה יכול לחוות דעתו כי השיק נפרע. על כן, סבר המומחה כי קיזוז חיובים ביתר וזיכויים שלא נזקפו לזכות הנתבע מביא את יתרת חובו של הנתבע כדי סך 505,348 ₪. שני סכומים נותרו ב"צריך עיון"- סך 66,640 ₪ אשר ייתכן והוצאו חשבוניות פיקטיביות בגינו, וסך 88,624 ₪ שלגביו אין בידי המומחה הוכחה כי השיק נפרע.

7.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מנהל התובעת חלק בתצהירו של האמור בחוות הדעת וטען, כי קיימים הסברים המפריכים את קביעת המומחה לגבי חיובי יתר. כך גם לגבי מה שכונה "החשבניות הפיקטיביות" ניתן הסבר, לפיו חשבוניות אלה הופקו במעמד "תדלוקים במקום". לגבי רישום הפקודה ע"ס 33,750 ₪ מפנה התובעת לתשובות לשאלות ההבהרה, שם תיקן המומחה את חוות דעתו. גם לגבי השיק ע"ס 83,463 ₪ שניתן בגין שיקים אחרים שחוללו באי פרעון ואשר כנגדם הופקו קבלות, ועל כן, בכל מקרה, מדובר בשיק שאין לקזז את סכומו מסכום החוב. אף השיק ע"ס 40,000 ש"י נמסר לידי התובעת בגין שיקים שחוללו. על כן דבקה התובעת בטענתה כי יש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.