ת"א 2317-10 ר' נ' אבו זהרה אמגד ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

1.התובע, תושב בית סירא, כבן 49 שנים, נפגע בתאונת דרכים ביום 04.10.06.

אין מחלוקת על החבות .

מוסכם כי הפיצוי צריך להיות לפי דין המקום.

הנכות הרפואית

2.בתיק דנן מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

המומחה קבע בחוות דעתו כי מאחר שאין בתיעוד הרפואי תלונה על כאבי גב תחתון והקרנת כאב לרגל שמאל, הנכות בשיעור 15% בעניין גבו של התובע לא יכולה להיחשב כקשורה לתאונה.

באשר לכאבי הצוואר, מאחר שהתובע עבר ניתוח צווארי בשנת 2003 ובדיקת MRI שנה לאחר מכן זיהתה קיבוע ונזק דיסקלי, קבע המומחה שלא ניתן לייחס את ההגבלה בצוואר במלואה לתאונה . בגין הכאב שהתגבר לאחר התאונה, קבע המומחה נכות של 1%.

3.המומחה נחקר והעיד שאם היה לו תיעוד על פגיעה של גב תחתון ובדיקות הקשורות לגב תחתון בסמוך לתאונה, היה מקשר זאת לתאונה (ע' 1 ש' 17-18).

מאחר שהתובע תושב שטחים אשר טופל ברשות הפלסטינית העיד המומחה: "נתקלתי במיעוט תיעוד רפואי אבל לא בהעדר תיעוד רפואי. אם הבן אדם נבדק בבית החולים בד"כ יהיה תעוד לא רע לגבי הפגיעה. יכול להיות שבמרפאות התיעוד לא מדוייק. אבל כשאנו מדברים על רופאים מקצועיים פלשתינאים כמו במקרה זה ד"ר מרואן אבו חומוס שהוא נוירוכירוג,  במקרים כאלה אני מוצא תיעוד לא רע" (ע' 2 ש' 3-6).

המומחה גם העיד שיתכן שהנכות בגב התחתון קשורה לגילו של התובע (ע' 6 ש' 20-25).