ת"א 23130-01-12 כהן נ' שומרה חברה לביטוח

בקשת התובעת למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

רקע

התובעת, ילידת 22.4.51, עברה תאונת דרכים ביום 17.4.11.

לבקשת התובעת, מינה ביהמ"ש, בין השאר, את פרופ' יגאל מירובסקי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

בחוות דעתו קבע המומחה כי לא ניתן לקבוע את נכותה של התובעת על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית, כיוון שהיא הדגימה הגזמה וחוסר עקביות; בצוואר הדגימה היעדר כמעט מלא של תנועות, אך כשלא שמה לב הדגימה טווחי תנועה טובים; בכתף ימין ומפרק ירך ימין הדגימה היעדר כמעט מלא של תנועות, אך מצד שני מסוגלת הייתה להתהלך ללא צליעה; בגב התחתון לא מצא המומחה כל הגבלות תנועה.

נוכח האמור, הסתמך המומחה על התיעוד הרפואי וממצאי הבדיקות שעברה.

המומחה העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 5% לפי 35(1)ב';

המומחה נחקר על חוות דעתו.

הבקשה וטענות הצדדים

התובעת מבקשת למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה, לבדיקת התובעת. לטענתה, קיים פער ניכר בין ממצאי בדיקתו לבין הממצאים האובייקטיביים העולים מתוך התיק הרפואי. התובעת מסתמכת על מסמכים שקיבלה מפרופ' עטר מיום 21.12.11 ומיום 14.8.12; אמירה של הפיזיותרפיסטית, מיום 23.1.12, המציינת בתום סדרת טיפולים כי עדיין קיימת הגבלה בסיבוב הראש לצדדים; מסמך מום 23.1.12 מטעם רופא תעסוקתי הקובע כי התובעת אינה כשירה לעבוד כמזכירה; בדיקת MRI מיום 12.1.13 ובדיקת EMG מיום 17.6.13. עוד טוענת התובעת שעדותו של המומחה הייתה לא עקבית ומתחפרת/מתבצרת.

הנתבעת מתנגדת לבקשה ומפנה לחקירתו של המומחה, בה הסביר את מסקנותיו; התייחס לכך שבדיקת ה- MRI מתייחסת לממצאים בצד שמאל, לעומת תלונות התובעת המתייחסות לצד ימין; כי גם אם קיימת פריצת דיסק היא אינה רלוונטית לענייננו, ואינה מקנה לכשעצמה נכות; ועוד התייחסה הנתבעת לסתירות נטענות בעדותו של המומחה.

עוד לטענת הנתבעת, אין להתייחס לממצאיו של פרופ' עטר שנשכר ע"י התובעת ובכל מקרה, אין בפערים בין חוות דעתו של פרופ' עטר ביחס למגבלות התנועה לזאת של פרופ' מירובסקי, כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף.

התובעת לא הגיבה לתשובת הנתבעת.

דיון והכרעה

ההלכה היא כי רק במקרים חריגים, בהם מתעוררים בליבו של השופט ספקות ביחס ליכולתו לקבוע את נכותו הרפואית של הנפגע, ימנה הוא מומחה נוסף. ראו:

"בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו."

[רע"א מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, 13.3.2002]

וכן:

"מינוי של מומחה רפואי נוסף כאמור ייעשה במשורה באותם מקרים שבהם תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות בלי שיקבל חוות-דעת רפואית נוספת ..."