ז. נ' עירית תל-אביב-יפו

לפני תביעת התובע יליד 1931, תושב גבעת שמואל, כנגד הנתבעת עיריית תל – אביב יפו. עניינה של התביעה היא בהתנהלות הנתבעת, לשיטת התובע, בחוסר תום לב, זדונית או למצער, רשלנית, כלפי התובע – עת ניהלה מולו הליכים רבים, בגין דו"חות חניה שלטענתו, נרשמו כנגדו שלא כדין.

לדברי התובע, "... יש לי רגישות לצדק, ובשל רגישותי לצדק פעלתי באופן מקיף להבאת הצדק אל האור. פעלתי ללא לאות תוך השקעת משאבים כספיים ורגשיים, על מנת שלא תתאפשר התעמרות מעין זה בציבור הנכים. הנתבעת מצידה, באופן חסר תקדים לא פחות, פעלה על מנת שלא לאפשר לי לעשות כן. הנתבעת כשלה, צדקתי יצאה אל האור, אך המחיר ששילמתי כבד, ועל כן יש להטיל על הנתבעת מלוא האחריות לפצות". (ס' 15 לכתב התביעה).

התובע הוכר בין היתר, כנכה רדיפות הנאצים, על ידי הלשכה לשיקום נכים, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 34(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"). עוד יצוין כי בשנת 1995, הוכר התובע על ידי ועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי, לענייני מס הכנסה, בתור נכה בשיעור נכות כללית של מעל 90%. יאמר כי התובע אינו נכה בגפיו.

התובע מחזיק ב"תג נכה" כמשמעו בחוק החניה לנכים, תשנ"ד – 1993 (להלן: "חוק חניית נכים"). התובע עושה שימוש בתג הנכה.

התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע, במהלך שמיעת הראיות בישיבת יום 14.5.18 וסיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין, שנפרשו על פני 7 שעות ברציפות (כולל הפסקה של 45 דקות), היא כי עסקינן באדם בעל יכולות נדירות: זיכרון פנומינאלי; הבחנה בדקויות, שאדם הצעיר ממנו בעשרות שנים היה מתקשה להבחין בהן; אינטליגנציה גבוהה; עיקשות; חוכמה רבה; כושר התנסחות משפטי; ערנות לכל אורך הדיון תוך הערת הערות בין לחלל האולם ובין לבאת כוחו; יכולת ריכוז לכל אורך שעות הדיון, למעט 15 דקות אחרונות של סיכומי הנתבעת.

לטענת התובע, בגין מעשי ומחדלי הנתבעת כלפיו, עומדת לו עילת תביעה כנגדה, בגין עוולת נגישה ורשלנות, כמשמען בפקודת הנזיקין. הוסיף וטען התובע כי עיקול שהטילה הנתבעת, שלא כדין, על חשבונו בבנק, מקים לו עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965. כמו כן עתר לחייב את הנתבעת בהוצאות שנגרמו לו עקב ניהול ההליכים.

לטענת התובע, כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעת, נגרמה לו נכות נפשית. לתמיכה בטענתו, הגיש חוות דעת רפואית, ערוכה על ידי ד"ר מרצ'בסקי, פסיכיאטר, אשר מצא כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%, וכי 20% מתוכם נגרמו בגין אירועי התביעה.