ת"א 23107-04-10 וקנין ואח' נ' לוי ואח'

 פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

נתוני רקע

1.הונחה בפניי המרצת פתיחה שכותרתה היא "פסק דין הצהרתי + אכיפת חוזה" . ואכן לב טיעונם של המבקשים, בעל ואישה (להלן, גם "ועקנין") , נסמך על חוזה מכר מיום 4.10.98 (להלן – "חוזה המכר"), שאותו מבוקש לאכוף, בחתימתם של המשיבים (להלן, גם "לוי"). מכוחו של חוזה המכר, כך נטען, מכרו לוי לועקנין מלוא זכויות בנחלה 37 במושב שומרה שבגליל המערבי, הכולל בית מגורים ומשק חקלאי לרבות לול מטילות (להלן – "המשק"). וכן נטען כי מכוחו של חוזה המכר שולמו תשלומים ללוי, הכל כעולה ממסמך מיום 31.5.01 (להלן – "אישור התשלום"), אף הוא בחתימת לוי.

2.לוי כופרים בחתימתם על המסמכים האמורים. כך, מעבר למכלול טענות המושמעות על ידי בעלי הדין בכתבי בי-דין שבפניי. על כך להלן.

לימים נותבה המרצת הפתיחה לדיון בסדר דין רגיל.

3.עם הגשת המרצת הפתיחה נתבקשתי ליתן צו מניעה זמני האוסר על לוי, וכן על הסוכנות היהודית ועל המועצה לענף הלול, לעשות שינוי במצב הקיים ולהימנע מכל פעולה, בין במעשה ובין במחדל, המשנה את מצב החזקה, הניהול והתפעול במשק. ביסודו של דבר, הגם שלוי כופרים מכל וכל בחתימה על חוזה המכר, הם מוסרים גרסה מפורטת באשר לטיב חזקתם של ועקנין במשק. על רקע זה ניתן צו המניעה הזמני.

4.עתה נעבור לגרעין המחלוקת העובדתית כפי שהיא עולה מתצהירי העדויות שהונחו בפניי על רקע הבקשה לצו המניעה הזמני והתגובה לה.

5.כאמור ועקנין הם בעל ואישה. המשיב 1 (להלן, גם "רן") והמשיבה 3 (להלן, גם "חדווה"), הם בעל ואישה והם בעלי המשק. המשיב 2 (להלן, גם "דוד") הוא אביו של רן וחמיה של חדווה. נטען מלכתחילה כי ככל שעסקינן בחוזה המכר הוא היה זה שנשא ונתן, על פי הטענה, בשמם של רן וחדווה, בנו וכלתו.

6.התובע 1 (להלן, גם "שמעון") בתצהירו הראשון, מצביע על קרבת המשפחה שלו עם לוי. נטען כי המשא ומתן לקראת חוזה המכר נוהל עם דוד, כאשר נטען שהוא "ייצג בעניין זה את בנו" (והוא רן – ש.ל.) (סעיף 7). ומשעה שהוסכמו התנאים, כך ממשיך שמעון, נחתם חוזה המכר "בינינו לבין המשיב 1 (והוא רן – ש.ל.), כאשר חתימת המשיב 1 על גבי החוזה אושרה כדת וכדין על ידי עו"ד מאג'ד בכרייה מטעמו" (סעיף 8).