ת"א 23067-01-15

הצדדים הגיעו להסדר דיוני כפי שנרשם בפרוטוקול הדיון מיום 28.6.15 כדלקמן:

"ב"כ הצדדים: אנו מסכימים שביהמ"ש יתן פסק דין לפשרה ללא נימוקים. אנו מבקשים מבית המשפט לקבל מבחינת דמי שכירות שהתקבלו בפועל את האמור בנספח י"ב בכתב הגנה. לגבי 2014 מבקשים שביהמ"ש יורה על תשלום חלקה של התובעת בדמי השכירות לשנה זו לפי הכספים שהתקבלו בפועל. לגבי ההוצאות מצד שני אנו מסכימים כי ביהמ"ש יאמץ את הנתון שמופיע בסעיף 6.1.4 לנספח י' לכתב הגנה. לפיכך, המחלוקת שביהמ"ש מתבקש להכריע בה במסגרת פסק הדין הינה למעשה לגבי שאלת השנים שבהם היתה זכאית התובעת לקבל את חלקה בשכר דירה. הצדדים מסכימים כי החל מיום 1.6.12 בוודאי היתה זכאית וזכאית התובעת לחלקה בדמי השכירות. התובעת טוענת כי היתה זכאית לדמי שכירות עוד החל מיום 1.1.07 ואילו הנתבעים טוענים כי היתה זכאית לכל המוקדם החל מיום 1.1.2011 בשל טענת התיישנות. לגבי הוצאות ושכר טרחה עו"ד – כל צד ישא בהוצאותיו. לגבי נושא של ריבית והצמדה ביהמ"ש יתן גם בענין זה פסק דין בפשרה ללא נימוקים ויהיה רשאי לקבוע הצמדה בלבד ו/או ריבית בלבד ו/או שניהם יחד ו/או שניהם ביחד או לחוד באופן חלקי".

לפיכך, הנני נותן בזה תוקף של פסק דין להסדר הנ"ל. ביחס לשנות הזכאות אני קובע כי התובעת זכאית לחלקה בדמי השכירות שעליהם הוסכם בהסדר (לאחר הפחתת ההוצאות שהוסכם עליהם בהסדר) למן שנת 2010 כולל. הצדדים יערכו בהתאם להסדר את החישוב של הסכומים המגיעים לתובעת בגין כל אחת מן השנים מ-2010 עד 2014 כולל.

אני קובע כי לסכומים המגיעים לתובעת יתווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. להקלת החישוב, אני קובע כי יש לקחת את הסכום השנתי המגיע לתובעת בגין כל אחת מהשנים מ-2010 כולל ולהוסיף לו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מהראשון לחודש יולי של אותה שנה ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ה, 11 יולי 2015, בלשכתי.