ת"א 23056-06-13 לבטון נ' אזערי

לפניי תביעה לפינוי הנתבע מדירה שהתובע הינו אחד מבעליה.

הנתבע טוען כי הוא רכש מעמד של דייר מוגן בדירה, על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן "חוק הגנת הדייר").

טענות התובע

התובע הינו אחד מן היורשים של דירת מגורים המצויה ברחוב אלחדיף 34 בשכונת מימוניה בטבריה, הידועה כגוש 15011 חלקה 30 (על פי נסח הרישום נספח א' לכתב התביעה, להלן "הדירה").

הנתבע הינו נכדו של מרדכי אזערי ז"ל (להלן "הסב"), אשר שכר את הדירה על פי הסכם שכירות מיום 24.3.1959 מאת אחת מבעלי הדירה דאז - זהרה לוי (הסכם השכירות נספח ג' לכתב התביעה).

הסב היה לכאורה דייר מוגן בדירה והתגורר בה עם אשתו - סבתו של הנתבע, הגב' אסתר אזערי ז"ל (להלן "הסבתא"), אשר היתה לכאורה יחד עם בעלה לדיירת מוגנת בדירה.

הסב נפטר ביום 14.11.1985 והסבתא נפטרה ביום 13.7.2007. עם פטירתם, פקעו זכויות הדיירות המוגנת בדירה.

אביו המנוח של הנתבע, יוסף אזערי ז"ל (להלן "האב"), מעולם לא התגורר עם הסב והסבתא בדירה ובזמן פטירתם הוא התגורר עם אשתו ברחוב גולני בטבריה. האב השתלט על הדירה רק בחודש ספטמבר 2008 או מאוחר יותר, דהיינו למעלה משנה לאחר מועד פטירת הסבתא ובאופן שלא הקנה לו זכות של דייר מוגן. ראיה לכך שהאב החל להחזיק בדירה רק בחודש ספטמבר 2008, יש לראות בשאילתא ממאגרי הנתונים במשרד הפנים, ולפיה כתובת האב בדירה הינה מתאריך 22.9.2008 (נספח ד'3 לכתב התביעה).

האב לא התגורר בדירה אלא נטש אותה ולחילופין שינה את מטרת השכירות עת השתמש בדירה מדי פעם כמועדון חברים, מבלי שקיבל רשות לכך, בניגוד להסכם השכירות ובניגוד לייעוד הדירה למגורים ברשויות. האב גם מעולם לא שילם דמי שכירות.

האב נפטר ביום 30.11.2012.

הנתבע מעולם לא התגורר בדירה עם אביו ובפרט לא בתקופה הסמוכה לפטירתו. רק לאחר פטירת האב או בסמוך לכך, פלש הנתבע לדירה, מבלי שרכש או קיבל כל זכות בה.

ביום 15.2.2013 וביום 19.3.2013 או בסמוך לכך, הגיע התובע לביקור בדירה, לאחר ששמע כי האב נפטר וכי בכוונת הנתבע לתפוס את החזקה בדירה, כמעשה בעלים. לתדהמתו, גילה התובע כי הדירה נעולה בשרשרת ובמנעול ולכן התכוון לנעול את הדירה עם מנעול אחר. אלא שלפתע, הגיע הנתבע והחל לתקוף אותו. ביום 19.3.2013 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבע במעמד צד אחד וביום 27.3.2013 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת, במעמד הצדדים ובהסכמת הנתבע (נספחים ב'1-ב'6 לכתב התביעה).

הנתבע איננו מחזיק בדירה ואיננו מתגורר בה. הדירה הייתה ונותרה מוזנחת, עזובה ונטושה ומשמשת כיום כמחסן עסקי לאחסנת סחורה של הנתבע, שהינו רוכל צעצועים בטבריה. חרף פניות התובע לנתבע בעניין, מסרב הנתבע לפנות את הדירה.

ראיה לכך שהנתבע איננו מתגורר בדירה, ניתן למצוא בעובדה שהדירה עדיין מופיעה ברישומי העירייה על שם אביו המנוח של הנתבע ולא על שמו (הודעת דרישה לתשלום ממחלקת המיסוי והגבייה של עיריית טבריה מיום 12.7.2001 ופלט נתונים באשר לנכס – נספחים ה'-ו' לכתב התביעה). כמו כן, הדירה איננה מחוברת לתאגיד המים "מי רקת" ובוצעו מספר ניתוקים של חיבורים בלתי חוקיים לרשת המים העירונית.

התובע טוען כי האב והנתבע מעולם לא רכשו מעמד של דייר מוגן בדירה, על פי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר. האב לא היה דייר מוגן בדירה עובר לפטירתו והנתבע לא המשיך כל דיירות מוגנת. על כן, אין הנתבע זכאי להחזיק בדירה.

לחלופין טוען התובע, כי קמות לו עילות נוספות לפינוי הנתבע מן הדירה:

ראשית, הסב והסבתא, האב והנתבע עצמו אינם משלמים דמי שכירות החל משנת 1987 ועל כן קמה עילה לפינוי הנתבע על פי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר. לביסוס טענה זו, צורפה לכתב התביעה תכתובת משנות ה- 50 וה- 80 בעניין אי תשלום דמי השכירות באופן סדיר (נספחים ד'5-ד'11 לכתב התביעה). זאת ועוד, הסב והסבתא הותירו חובות עצומים למחלקת הארנונה של עיריית טבריה, בסך של למעלה מ-105,000 ₪ נכון לשנת 2001 וככל הידוע לתובע הנתבע אף הוא איננו משלם ארנונה.

עוד טען התובע כי הסכם השכירות נחתם רק על ידי אחת מבעלי הזכויות בדירה דאז, הגב' זהרה לוי, מבלי שהייתה מוסמכת מטעם שאר בעלי הזכויות לחתום על ההסכם ומשכך, ההסכם איננו תקף.