חג'בי נ' גרוס ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק-דין שניתן כנגד המבקשת ביום 31.7.17 בהעדר הגנה, בתובענה אשר הוגשה על-ידי המשיבים בגין הפרת שטר חוב שנחתם לצד הסכם שכירות. הוגשו תגובה ותשובה.

המשיבים השכירו לנתבעים 1-2 דירה והמבקשת היא אמה של הנתבעת 2. בגין הפרות נטענו הוגש ההליך.

תמצית טענות המבקשת, כי קיבלה לידיה ביום 11.6.17 מעטפה, ולאחר שפנתה לב"כ המשיבים לבירור העניין, הבהירה לו כי לא חתמה על דבר וכי אין מדובר בחתימתה. המבקשת הודיעה כי תסכים למינוי מומחה לבחינת החתימה הנטענת. לטענתה, היא אינה בקיאה בסדרי הדין ועל כן לא הגישה כתב הגנה. מה גם, שמאחת ההחלטות שהומצאו לידיה יחד עם פסק הדין טעתה לחשוב שהיא נמחקה מההליך ואינה צד לו. בנוסף נטען כי הנתבעים היו אמורים למסור לידי המשיבים שיקים, כך שהיה עליהם להקטין בדרך זו את החוב הנטען. עוד נטען, כי בין הצדדים נחתמה תניית בוררות שלפיה ככל שתהא מחלוקת, תהא הסמכות להתדיינות לפני רב בורר.

תמצית טענות המשיבים, כי אין מקום לביטול מחובת הצדק, אלא ניתן לבחון משיקול דעת בית המשפט בלבד. הטענה בדבר זיוף אינה תמכת בראיה, כך נטען, את הטענה בדבר מחיקה מההליך יש למחוק שכן הכוונה היתה למחיקת הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה. אשר לתניית הבוררות, הרי שהיא חלה, כך נטען, על היחסים בין המשיבים לבין הנתבעים ולא ביחסים עם המבקשת וגם אם היתה חלה עליה, וויתרה עליה בכך שלא גילתה נכונות לפנות לבוררות. אשר לטענה בדבר הקטנת הנזק, הרי שהנתבע 1 הוכרז כמוגבל חמור ועל כן לא ניתן לעשות שימוש בשיקים וכן נטען כי המבקשת מעולם לא פנתה לב"כ טלפונית וכי היא כלל אינה מצויה בסכסוך עם הבת.

כידוע, בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר הגנה, עליו לשקו לשני שיקולים מכוחם ניתן להורות על ביטול. האחד, חובת הצדק והשני הוא שיקול דעתו של בית המשפט, תוך איזן בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395). על-פי השיקול הראשון שהוא חובת הצדק, לא נראה כי נפל פגם בהמצאה ואין חולק כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה לידיה.

אשר לשיקול השני, הרי שמספיקה הטענה אשר תעלה הגנה אפשרית, ואין חובה להוכיחה בשלב זה. יש לבחון אפוא מהי סיבת המחדל ומהם סיכויי ההגנה. המבקשת אכן חדלה במחדל דיוני מהותי בכך שלא הגישה כתב הגנה והיא הודתה בכך.

אשר לסיכויי ההגנה. אשר לטענה בדבר זיוף חתימתה, כידוע זיוף איננה מילת קסם. היה על המבקשת לצרף בהקשר זה ראיה מוצקה, אך היא לא עשתה כן והתרשמתי שסיכוייה של טענה זו, בזהירות המתבקשת, אינם גבוהים.

לצד זאת, הטענה בדבר תניית הבוררות, מקובלת עליי. בהסכם נרשמה בכתב-יד ההוראה כך: "במידה ויתגלעו חילוקי דעות הסמכות המוסכמת להתדיינות היא הרב תנעמי". לצדו של הסעיף מופיעות חתימות הצדדים, בנוסף לחתימות בתחתית ההסכם. בסעיף 12.1 להסכם הוסכם: "להבטחת התחייבויות השוכר לפי הסכם זה... יפקיד השוכר במעמד חתימת ההסכם בידי המשכיר את הביטחונות הבאים: 12.1.1 ערבות בנוסח המצורף להסכם זה..."

עינינו הרואות, כי שטר החוב שנחתם מהווה חלק אינהרנטי מהסכם השכירות ולפיכך כל ההוראות שבו חלות גם על שטר החוב, ככל שהן רלבנטיות לשטר החוב. נחה דעתי אפוא, מבלי לקבוע מסמרות ככל ששאלה זו תובא לדיון ולצורך בקשת הביטול בלבד, כי תניית הבוררות חלה גם במקרה של מחלוקת שעניינה שטר החוב. בטענת המשיבים שלפיה המבקשת וויתרה על תניית הבוררות בכך ש"לא גילתה נכונות", לא מצאתי ממש.