ת"א 23019-04-14 רוזנמן ואח' נ' אשקלון בע"מ ואח'

1.מונחת לפני בקשה למחיקת התביעה על הסף או למצער חלקים הימנה בשל תשלום אגרת משפט בחסר.

2.עסקינן בתובענה - המרצת פתיחה - שהגישו המשיבים ובמסגרתה התבקש בית המשפט ליתן סעדים שונים (הצהרתיים, צווי עשה וצווי מניעה) ובין השאר להורות על "בטלותם של כל ההצמדות לכאורה, של הרכוש המשותף וכי פרט לדירות ולחניות שנרכשו בחוזי המכר כל השאר הוא רכוש משותף" ו"להצהיר כי הרכוש המשותף בפרויקט, הוא כפי שהוא מוגדר "בתקנון המצוי", וכי פרט לחניות שנמכרו והוצמדו לדירות, לא הוצאו שטחים מהרכוש המשותף בפרויקט עם כל המשתמע מכך לגבי בדיקות הקשורות לקבלת החזקה ברכוש המשותף וכל בדיקות הבדק" (סעיף 153 להמרצת הפתיחה).

3.יוער כי התובענה הוגשה לבית משפט זה לאחר שביום 15.09.2013 הורה בית משפט השלום בתל אביב –יפו (כב' השופטת ר. עורקבי - ת"א 26038-12-12) על פיצול התובענה שהונחה לפניו כך שהסעדים שנתבעו ואשר מסורים לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי ידונו בפניו.

לימים הגיעו ההצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה (כב' השופטת א. לושי-עבודי) ולפיה "הסעד היחיד שבית המשפט מתבקש להכריז עליו הוא מהו הרכוש המשותף כפי שהוגדר על ידי הצדדים בפלוגתא בפרוטוקול והמתייחס לספא, בריכה, מכון כושר וקפיטריה" וכפועל יוצא הורה על מחיקת יתר הסעדים שנתבעו (להלן: "ההחלטה מיום 31.12.2014") (ההדגשה אינה במקור – ש.י).

המשך הדיון בתובענה לפני בית משפט השלום עוכב עד להכרעה בתובענה דנן (ראה החלטה מיום 04.12.2013.

4.לטענת המבקשות הסעד ההצהרתי הנתבע בכל הנוגע לרכוש המשותף אינו אלא כסות לתביעה כספית, אשר תוגש אם וכאשר ייעתר בית המשפט לתובענה דנן ויצהיר כמובקש.

לשיטתן "הסעד האמיתי במקרה דנן, אותו מבקשים" המשיבים "להשיג בסופו של יום, אינו הצהרה, כי השטחים" המדוברים "הינם שטחים המהווים רכוש המשותף, אלא סעד המשקף את התועלת שתצמח להם מההכרה בשטחים אלו כשטחים משותפים לכאורה ולבעלותם של" המשיבים "בחלק יחסי בהם" (סעיף 12 לתגובת המבקשות בעניין אי תשלום האגרה – ההדגשה במקור).

5.לעמדת המשיבים שולמה על ידם האגרה החלה, זאת משלטענתם המבקשות "מעוותות את הסעדים המבוקשים", שכן בתובענה "אינם מבקשים "להעביר לבעלותם שטחים" אלא אך טוענים כי "שטחים שהנתבעת רואה אותם רק לאחרונה, כשטחים שבבעלותה ואשר לכאורה הוצמדו אליה, הם היו מאז ומעולם רכוש משותף, עקב אי קיום הוראות חוק המכר וחוק המקרקעין בנוגע לביצוע כדין של ההצמדות" (סעיף 10 להתייחסות המשיבים לטענה בנושא האגרה – ההדגשה במקור).

6.הבקשה הועברה להתייחסות היועץ המשפטי לממשלה (ראה החלטתי מיום 10.2.2015), אשר בתגובה שהוגשה מטעמו הודיע כי "בנסיבות המיוחדות שנוצרו, עת הועברה סוגית הבעלות להכרעת בית המשפט המחוזי, אין למדינה התנגדות לסיווג ההליך כתביעה לסעד הצהרתי".

עמדתו זו סמך, בין השאר, על החלטת בית המשפט (כב' השופטת א. לושי-עבודי) מיום 31.12.2014, המצמצמת את ההליך לתובענה לסעד הצהרתי בענין הרכוש המשותף בלבד, כאשר אך נהיר הוא שכל תביעה שתצמח מהחלטה בעניין זה תוגש בנפרד לבית המשפט המוסמך וממילא יוחויבו המשיבים בתשלום אגרת משפט בגינה (ראה סעיף 3 לתגובת היועמ"ש).