ת"א 23008-05-12

1.מחלוקת בין בעלי הדין בשאלת חובו של התובע לתשלום יתרת האגרה, לאחר שנמחקה תביעתו על ידי המותב בפניו התנהל (כב' סגנית הנשיא השו' כנפי שטייניץ; ובאישור בית המשפט העליון בע"א 4522/14 מיום 6.7.2015).

2.בפני בקשת הנתבעת, הגם שנמחקה התביעה כאמור, לוודא את יתרת התשלום, וזאת על אף החלטתי מיום 30.3.2016 שפטרה את התובע מאגרות שטרם שולמו למועד מתן ההחלטה.

3.ההליך, בהיבטי אגרת בית המשפט, בתמצית הדברים:-

א.ביום 15.5.2012 הגיש התובע את תביעתו על הסך של 15 מליון ₪;

ב.בעקבות בקשה בכיוון זה, נתן כב' הרשם דאז, כב' השופט בר-עם, ביום 24.6.12 את החלטתו לפיה ניתן לתובע פטור מאגרה עד לסך של מליון ₪, ואשר ליתרת האגרה – נדחתה בקשתו, אך אושרה לו דחיה בתשלום האגרה עד למתן פסק הדין.

ג.ביום 16.6.2014 נמחקה התביעה. ביום 6.7.2015 אושרה החלטה זו גם על ידי בית המשפט העליון.

ד.ביום 29.3.2016 ביקש התובע פטור מתשלום יתרת האגרה, ובקשתו נתקבלה.

ה.ולמחרת היום, הוגשה הבקשה בעקבותיה ניתנת החלטה זו, לפיה: "בית המשפט מתבקש להבהיר את החלטתו מהיום 30.3.16... באופן שיבהיר כי ההחלטה הנ"ל לפטור מאגרה ניתנה אך ורק ביחס לסכום האגרה שלגביו ניתן פטור כבר בתחילת ההליך, ולא לגבי יתרת סכום האגרה שלגביו לא ניתן פטור...".

4.הבקשה דנן, שמקורה בבאי כוחה הנכבדים של הנתבעת, מתמקדת בחובת בית המשפט לוודא את קיום החלטת כב' השופט בר-עם, כי תשולם אגרת בית המשפט, זו שתשלומה נדחה בהחלטתו שניתנה בשעתה, כאמור. סכום יתרת האגרה לתשלום כ- 175,000 ₪. במוקד הנטען על ידי הנתבעת – שההחלטה בעניין חלוטה, לא היה, לפיכך, מקום לשנותה, ועל התובע, לכן, לשלם את כל האגרה (לפחות מחצית ראשונה).