ת"א 22967-04-15 אלחריניק ואח' נ' מדינת ישראל

ההליך דנא הועבר לטיפולו של מותב זה.

עניינה של הסוגיה המונחת להכרעה הינה האם יש מקום להורות על חיוב התובעים בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאות הנתבעת, בהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע עובדתי

בכתב התביעה נטען על ידי בת זוגו וילדיו של מר סאלם אלחריניק ז"ל (להלן: "המנוח"), כי ביום 15.3.10, או בסמוך לכך, יצא המנוח את ביתו בחיפוש אחר עדר גמלים שנעלם ולא שב מהמרעה, וכי תוך כדי החיפוש נורה המנוח על ידי כוחות הביטחון בקרבת המחנה הצבאי חיון.

עקב כך, הובהל המנוח על ידי כוחות הביטחון למרכז הרפואי 'יוספטל' באילת, ואולם, לדאבון הלב הצוות הרפואי נאלץ לקבוע את מותו, אחר שאובחן פצע ירי בראשו.

לטענת התובעים, היחידים שנכחו בזירת האירוע היו עובדיה של הנתבעת, וכי חרף מאמצי התובעים לא הסתייע בידם לקבל מידע באשר לנסיבות מותו של המנוח. נוכח זאת, נטען כי "הירי שבוצע לעבר המנוח היה ירי מכוון לראש בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש..." (ס' 9 לכתב התביעה).

עוד נטען כי התובעים "אינם יודעים ולא היו יכולים לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו..." (ס' 11 לכתב התביעה).

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, נטען כי בתחומי המקרקעין נשוא כתב התביעה, שימש האזור בגבול מצרים בעת ההיא כר מועד לפעילות חבלנית עוינת, לרבות לשם הברחת אמצעי לחימה לארגוני הטרור, וכן כמצע לפעילות נגד כוחות הביטחון.

לפי הנטען, בחודשים שחלפו עובר לאירוע, הוחדרו דרך אזור ההברחה העובר, בין היתר, במקום האירוע, מספר מטענים לשטחי מדינת ישראל, וכי "בעת/עובר לאירוע, הגזרה כולה הייתה תחת התראה ממוקדת, שדיברה על כוונת גורמי טרור להבריח ארצה תיק נפץ למטרות פיגוע, על כל המשתמע מכך ביחס לתדרוך והכנת הכוחות ורמת דריכותם בשטח..." (ס' 2 לכתב ההגנה).