ת"א 22956-09-13 לנקרי ואח' נ' חדד ואח'

1. מדובר בתביעה בעילה שלפי חוק איסור לשון הרע. התובע מייחס לנתבע אחריות לשורה של פרסומים משמיצים באינטרנט (בדמות פוסטים לאורך תקופה של משתמשת בפייסבוק שזיהתה עצמה בשם "הדס בתור" לפני הבחירות בעכו. התובע טוען שאותה "הדס בתור" אינה אלא הנתבע).

2. נמחקו בהסכמה הגנות שלפי חוק איסור לשון הרע, כאשר ההליך התמקד ומתמקד אפוא בעניין אחד: האם אכן הנתבע הוא שאחראי לפרסומים האמורים. הנתבע מתכחש לכך, וטוען לרדיפתו מטעמים של עוינות שנולדה על רקע יריבות פוליטית.

3. הוגשו ראיות הצדדים, והעדים נחקרו. בשלב דיוני מאוחר יחסית, הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם, כאשר הוסכם הדדית שחוות דעת מטעם הצדדים תוגשנה בלא חקירה. בחוות הדעת באה התייחסות בפרט לשרשור הודעות שהתקיימו ב 9.7.13.מדובר בפוסט מאת שם המשתמש HADAS BATOR שהועלה לדף פייסבוק בשם "הבמה הפתוחה לבחירות בעכו". הפוסט כלל העלאת תמונה והתייחסות כתובה מאת המשתמש או המשתמשת שהעלתה התמונה - אותה "הדס בתור" . מנהל דף הפייסבוק הרלבנטי נתן תגובה ובה ביקש מהדס בתור להסיר את התמונה, תוך מתן התראה שאם לא תעשה כן בעצמה הוא יעשה הדבר. לאחר מס' דקות באה תגובה , בדמות הודעה שנשלחה מאת שם משתמש YOSI HADAD (שם הנתבע). בתגובה נרשם בלשון נקבה "אני לא מסירה" והמשך התייחסות לגופה לדרישת מנהל הדף.

התובע טוען שהנתבע, בהיסח דעת רגעי שהסגיר אותו , שלח תגובה באמצעות מכשיר סלולארי, מאת חשבון המשתמש הרשמי שלו עצמו בפייסבוק ; במקום לשלוח התגובה מחשבון המשתמש שפתח תחת השם "HADAS BATOR". הנתבע מתכחש לכך שהוא ששלח אותה תגובה, כפי שהוא מתכחש לכך שהוא שפרסם הפוסטים שנשלחו תחת שם המשתמש או המשתמשת "הדס בתור".

חוות הדעת מטעם הצדדים נגעו לאפשרויות שמעלה הנתבע לגניבת זהותו בחלופות שונות, ומשלוח הודעת התגובה תחת שם המשתמש שלו, על ידי גורם זדוני כלשהו שביקש לייחס לו את הודעת התגובה (וכך לייחס לו אחריות לפרסומיה של אותה "הדס בתור", ולפגוע בו ובסיעתו בעיצומה של מערכת הבחירות).

4. לאור קביעות שבחוות הדעת מכל צד, הצפתי לעיונם של הצדדים האפשרות שינתן צו בהסכמה לחברת פייסבוק שיחייב אותה במתן מידע שיכול ויש בו לסייע להכרעה העומדת על הפרק בתיק זה. הצדדים הגישו תגובותיהם, כאשר שניהם מסכימים למתן צו, כל צד והדגשים שלו לגבי הנוסח.

5. ברור שעל הצו לעמוד בדרישות ההלכה הפסוקה במה שקשור לחיוב צד שלישי לתן מידע שבידיו שיאפשר לחשוף זהותו של מעוול נטען בעוולת לשון הרע. כוונתי להלכה שנפסקה ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק א.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ.

6. הלכת רמי מור הנה רחבת יריעה, ולא אשוב על הנמקותיה. עם זאת אזכיר בקצרה בפסקה הבאה מספר שיקולים שנזכרו שם בדעת הרוב (על ידי השופט ריבלין), עד כמה ששיקולים אלה מקרינים על השאלה האם יש לתן צו מעין זה בענייננו, ומה תוכנו.

7. באותה הלכה עמד ביהמ"ש העליון על המתח שבין שיקולי האנונימיות כערך עצמאי ומכשירי, המשתלב גם עם עקרון חופש הביטוי המבוזר ברשת, לבין שיקולי הגנה על הזכות לשם הטוב באינטרנט. נזכרו מספר שיקולים שהצדיקו שם התוצאה הסופית (לפיה לא חויבה ספקית האינטרנט לגלות זהות של בעל כתובת IP).