תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שירותי פיקוח, ביצוע עבודות ואספקת ציוד לגן ילדים ומנגד נזקים נטענים שנגרמו בעטיים.
מר יהושע כהן, התובע והנתבע שכנגד, ספק ציוד לגני ילדים, מתמחה ובעל ניסיון בתכנון, בהקמה ובשיפוץ גני ילדים (להלן -התובעאושוקי).
הנתבעים והתובעים שכנגד הם בני זוג. גב' דפנה בלזר משמשת כגננת (להלן –דפנהאוהנתבעת) ומר אבירם בלזר (להלן - אבירם או הנתבע) הוא בעלים של "בלזר יחסי ציבור" (להלן –חברת הפרסום). שניהם בעלים ומפעילים של גן ילדים בשם "גן ירוק בטבע" בו נערך שיפוץ (להלן –הגן הישן). בנוסף, ביקשו לשפץ ולהסב מבנה ישן לגן ילדים נוסף (להלן – הגן החדש).
תמצית טענות הצדדים
כעולהמכתב התביעה,באפריל 2007 פנה רואה חשבון רונן גרוסמן (להלן –רו"ח גרוסמן) לתובע בשם הנתבעים, על מנת שיסייע להם בהקמת הגן החדש, לאחר ש"הסתבכו" בהקמתו על פי תכנית שנעשתה על ידי אחרים. הצדדים נפגשו והוסכם, שהתובע יפעל לצורך שיפוץ, הסבת המבנה והתאמתו לגן ילדים. לטענת התובע, סוכם בעל פה, שהוא יכין תכנית, שרטוטים ומפרטים, יפרסמם בפני מספר קבלנים, יערוך סיור קבלנים ויסייע לנתבעים להתקשר בהסכמים תמורת שכר של 15% + מע"מ מסך עלויות השיפוץ. עוד סוכם, שהתובע לא יורשה לקבל עמלה מהקבלנים וכי תינתן לו אופציה בשלב שלאחר קבלת הצעות המחיר מהקבלנים לבצע חלק מהעבודות במחיר שהוצע על ידי הקבלן הזוכה. סוכם, שבמקרה זה התובע לא יקבל עמלה בגין אותן עבודות שיבצע בעצמו. על פי מתווה זה פעל התובע ובסופו של דבר בחרו הנתבעים לצורך ביצוע העבודות את חברת ריף השקעות בע"מ (להלן –הקבלן). ביום 11.6.2007 נחתם הסכם בין הנתבעים לבין הקבלן (להלן –הסכם הקבלן). במועד זה הזמינו הנתבעים מהתובע, כקבלן משנה של הקבלן, אספקת ציוד ועבודות בסך של 80,675 ₪ בתוספת מע"מ (להלן –עבודות העץ). במהלך ביצוע העבודות בגנים רכשו ממנו הנתבעים ציוד נוסף. עוד סוכם, שתמורת עבודות העץ תשולם ישירות לתובע. בו ביום (11.6.2007) אף נערך הסכם בין התובע לבין הנתבעים לפיו, ישלמו לו סך של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור ייזום, הקמה ופיקוח על העבודות בשני גני הילדים החדש והישן, זאת בשונה מהתמורה שהוסכם עליה בעל פה קודם לכן (להלן - ההסכם). במועד ההסכם שילמו הנתבעים לתובע מקדמה בסך של 20,000 ₪. לטענת התובע, על הנתבעים היה לשלם לו סך של 265,032 ₪ בתוספת מע"מ עבור עבודות וציוד. אלא, שחלק מהכספים לא שולם במועד וחלקם לא שולם כלל. לטענתו, נותרה יתרת חוב בסך של 127,795 ₪, לאחר ששילמו לו סך של 178,817 ₪. עוד טוען התובע, שהנתבעים לא כיבדו את התחייבויותיהם הכספיות לספקים, עובדה שפגעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו בקרב "קהיליית" העוסקים בצעצועים ובגני ילדים והסבה לו צער ועוגמת נפש בשלם עותר לפיצוי בסך של 50,000 ₪.
לטענת הנתבעים,בכתב ההגנה,לא די שהתובע קיבל כספים מעבר למוסכם אלא שהסב להם נזקים.
באשר לתביעה העיקרית מעלים הנתבעים, בין היתר, את הטענות הבאות: הסכומים הנקובים בתביעה אינם מפורטים דיים, התובע הוציא חשבוניות ללא פירוט ובניגוד לדין. מסמך הזמנת עבודה או ציוד אינו מהווה הוכחה לכך, שהעבודה או הציוד סופקו. חלק מהציוד שהוזמן סופק על ידי אחרים ושולם ישירות לאותם ספקים, העבודות בוצעו על ידי הקבלן ולא על ידי התובע. התובע שימש כמפקח וקיבל את שכרו בהתאם להסכם בכתב, שתאם את ההסכם בעל פה ואף שולם לו ביתר. התובע ניסה לקבל במרמה כספים שאינם מגיעים לו על ידי אישור והגשת חשבונות מנופחים ומופרזים. לא סוכם עם התובע על תנאי לפיו, תינתן לו אופציה לבצע עבודות בעצמו. נספח א.3. לכתב התביעה מהווה הזמנת עבודה מהקבלן ולא מהתובע ובו נמחקו סעיפים, שהתובע דרש שיירשמו בטופס ההזמנה. נספח ג' לכתב התביעה משקף תשלומים בגין תוספות שאמורות להשתלם לקבלן ולא לתובע. הנספח הוכן על ידי התובע, אינו חתום על ידי הנתבעים והמחירים בו לא סוכמו עמם. לטענתם, לא נגרמה לתובע כל עוגמת נפש או פגיעה במוניטין.
בתביעה שכנגד טענו הנתבעים, שנגרמו להם נזקים כתוצאה מהתנהלות התובע, שהתגלה כשרלטן: הציוד שסופק היה לקוי ללא תו תקן ומרביתו לא יכול היה לשמש את הנתבעים בשל היותו "מסוכן" לילדים. הנתבעים נאלצו לעבוד בשיפוץ בעצמם, לשלם לספקים שונים ונוספים ולרכוש ציוד תקני חלופי. זאת ועוד, העובדה, שהתובע סיפק ציוד לא תקני וללא תו תקן, בדמות מתקן מרכזי לשלוש נדנדות ולא פיקח כראוי גרם לכך, שהגן לא יהיה בטיחותי ולכן הוצאו צווי סגירה, שבוטלו בהמשך בהשקעה כספית נוספת של הנתבעים וכן ב"תיקון" המתקן והפיכתו למתקן נושא נדנדה אחת בלבד. לטענתם, בשל התנהלות זו נגרם נזק כבד למוניטין ונגרמה להם עוגמת נפש. עבודות השיפוץ התנהלו בעצלתיים משום שהתובע היה טרוד בתערוכת צעצועים (להלן – התערוכה). היעדרות התובע כמפקח על הקבלן ועובדיו גרמה לכאוס כללי. נוכח אי עמידה בלוחות זמנים נגרם אובדן הכנסות שביטויו ברישום מועט או חלקי של ילדים לשנת הלימודים 2007. בנוסף, אבירם נאלץ להפסיק את עבודתו, ממנה נעדר כ- 60 ימים, לשכור שירותים של עובדים נוספים ולהקדיש את זמנו לשיפוץ ולפיקוח על הקבלן תחת התובע.
לטענת הנתבעים, היה עליהם לשכור שירותים של אנשי מקצוע ושיווק על מנת לצמצם את הנזקים. עוד הצביעו הנתבעים על כך, שעבודות השיפוץ עליהם אמור היה התובע לפקח נעשו ברשלנות ובאופן בלתי מקצועי, כמפורט בכתב התביעה שכנגד, לרבות ביחס לגדר (להלן – הגדר או החומה), למפגעים סביבתיים, לפינת החי, לאספקת החשמל לגן, לצביעת המבנה, להקמת שירותים ועוד.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע, שתכלית כתב התביעה שכנגד היא להתחמק מתשלום חובם של הנתבעים כלפיו והטעים, שבהסכם בין הנתבעים לבין הקבלן התחייבו שלא תהיה להם דרישה כלשהי ממנו. באשר לנזקים הנטענים ציין התובע, שהם נעדרי בסיס והתביעה מונחת על "אדני הערכות" תוך ניפוחה לסכום "אסטרונומי". לטענתו, הנתבעים מנסים להשליך ממחדליהם או ממחדלי צדדים שלישיים על התובע ומתבלבלים בין אחריות התובע כמפקח לבין אחריות הקבלן. כך הצביע, בין היתר, על מחדל האדריכלית בתכנון חומה, שנבנתה בשטח הציבורי וגרמה להוצאת צו הפסקת עבודות ולעיכוב של למעלה מחודש ימים בביצוען בשל הריסת החומה ובנייתה מחדש. לאחר שהוסר צו הפסקת העבודות התפוצץ צינור מים עירוני סמוך לגן וגרם לניתוק מים. החלטת העירייה להחליף חיבור צינור מים גרמה אף היא לעיכוב בן 8 שבועות נוספים. עוד טען, שהנתבעים אחראים לעיכוב בסיום עבודות השיפוצים בשל איחור בתשלום לספקים ושהוא התריע במכתביו על כך. באשר לאספקת הציוד ועבודות העץ בסך של 80,675 ₪, הבהיר התובע, שההזמנה נעשתה מהקבלן כדי שתוכר כהוצאות שיפוץ ולא כרכישת ציוד חדש, על מנת שהנתבעים יוכלו לקזז את הסכום במלואו כהוצאה ולא כפחת המשתרע על פני שנים. בהתאם, סוכם בעל פה, שהנתבעים ישלמו ישירות לתובע עבורן. לטענת התובע, מאחר שעבודות העץ הועברו מהתובע לקבלן, נערך הסכם בינו לבין הנתבעים לשכר בסך של 43,000 ₪ במקום שכר בגובה של 15% מסך העלויות לביצוע. זאת ועוד, הנתבעים ניסו "לחסוך" בהוצאותיהם על ידי כך, שביצעו חלק מהעבודות בעצמם באורח בלתי מקצועי דבר שגרם לעיכובים ולנזקים, כך ביחס להרכבת דשא סינטתי, ביחס לאזהרות התובע, כי תקן הנדנדה עומד להשתנות ויקשה עליהם לעמוד בתקן החדש. בניגוד לטענת הנתבעים, התובע היה כמעט כל יום באתר והתערוכה התקיימה במשך שבועיים ובשעות אחר הצהריים בלבד. מנגד, הנתבע לא היה במקום אלא לצורך התקנה רשלנית של הדשא הסינטתי. הנתבעים שכרו שירותי עובדים נוספים לעבודות שלא נדרשו מהקבלן ומהתובע. הגן היה מוכן ביום פתיחת שנת הלימודים. באשר לנדנדה מציין התובע, שהיה לה תו תקן אך הוצבה באופן לא תיקני על גבי מצע של חצץ, מטעמי חיסכון של הנתבעים. בהמשך, לא התקבל אישור משום שהנדנדה הוזזה ממקומה לשם בניית ממ"ד. התובע טען, שלא נדרש להקים את פינת החי לאחר שהצעת המחיר שלו נדחתה. כמו כן, במהלך שנת 2008 פעל לקבלת אישורי מכון התקנים למתקני הצעצועים בגן הילדים וחרף זאת הנתבעים לא שילמו לו מעבר למה ששולם לו בשנת 2007.