ת"א 22897-05-15 שולמן ואח' נ' אושדי ואח'

בפניי בקשה של התובע שכנגד בהליך שבכותרת, למתן צו לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969. ההחלטה בבקשה ניתנת על יסוד החומר הכתוב (ראו תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

1. הבקשה היא להורות על רישום הערה בדבר קיומו של תיק זה בלשכת רישום המקרקעין. טעמה העיקרי של הבקשה הוא למנוע "תאונות משפטיות" עתידיות עם צדדים שלישיים.

2. דין הבקשה להידחות. אכן, יש ממש בטענת התובע שכנגד, כי בתביעה שכנגד עתר לביטול עסקת מכר בין המשיבות, וזאת מאחר ועסקה זו סותרת התחייבות קודמת שניתנה לתובע שכנגד להימנע מביצוע עסקה ביחס לדירות מס' 25, 26, 27 (נספח 4 לכתב התביעה שכנגד). ברם, בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1554/16, נקבע כי יש להורות על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת התובע שכנגד על יסוד ההתחייבות האמורה, ולאפשר את המרתה בערבות בנקאית של המשיבה 1 על מלוא סכום התביעה שכנגד. קביעה זו הייתה מבוססת על קביעה נוספת והיא, כי הערת האזהרה האמורה נועדה להבטיח חוב כספי (פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). בנסיבות אלה, בנקודת הזמן הנוכחית מרכז הכובד של התביעה שכנגד הוסט להיבט הכספי של תביעה זו. על רקע זה, אף הוריתי על מחיקת הערת האזהרה האמורה, משדווח על הפקדת מלוא הסכום נשוא התביעה שכנגד בקופת בית המשפט. במצב זה, עולה ספק של ממש האם ניתן לראות בתביעה שכנגד, בנקודת הזמן הנוכחית, משום תביעה בעניין "זכות במקרקעין", כלשון סעיף 130 לחוק המקרקעין. מכל מקום קשה להשתכנע, כי יש הצדקה מספקת להורות על רישום הערה, כמבוקש. אף יש ממש בטענת המשיבות, כי רישום כאמור אינו מתיישב עם פסיקתו האמורה של בית המשפט העליון. בהקשר זה נתתי דעתי גם לכך, שהסעד המבוקש כעת נועד לבוא במקום הערת האזהרה, אשר על מחיקתה הורה, כאמור, בית המשפט העליון (ראו פסקאות 12, 19, 21, 25 לבקשה).

3. לא נעלם מעיניי, כי הערת האזהרה אליה התייחס פסק דינו של בית המשפט העליון סבה על דירה מס' 27 במקרקעין, בעוד שהבקשה הנוכחית מתייחסת לאותה דירה, ולשתי דירות נוספות, נשוא ההתחייבות שצורפה כנספח 4 לכתב התביעה שכנגד. ברם, הגיונו של פסק הדין חל במלואו גם על ההתחייבות האמורה (וראו בהקשר זה גם סעיפים 10, 17, 19, 20 לכתב התביעה שכנגד). יוצא, כי אין בהבדל המסוים בין נספח 4 לכתב התביעה שכנגד, ובין הערת האזהרה שנרשמה בסופו של דבר, כדי להשפיע על גורל הבקשה הנוכחית.

4. אוסיף, כי מנקודת המבט של מאזן הנוחות, החוב לו טוען התובע שכנגד מובטח כעת במלואו, באמצעות הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט. הכספים שהופקדו עונים על תכליתה של הערת האזהרה שהייתה רשומה על שם התובע שכנגד, ונמחקה על פי פסק דינו של בית המשפט העליון. על רקע הפקדתם, איני מייחס משקל רב גם לטיעון שהעלה התובע שכנגד ביחס למצבם הכלכלי של המשיבים. אוסיף, כי חששו של התובע שכנגד כי עיקול אפשרי שיוטל על הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט עלול להביא לריקונם אינו משכנע, שכן גם אם יוטל, הוא כפוף, על פי מהותו, לזכותו הנטענת של התובע שכנגד אותה באים הכספים להבטיח (ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה פ"ד מט(1) 177 (1995), בעמוד 190).

5. התובע שכנגד העלה בהקשר זה טענה נוספת, והיא כי הפקדת הסכום על מלוא התביעה שכנגד אינה מכסה את הפרשי ריבית והצמדה, כמו גם הוצאות אפשריות, הרי שגם בה אין כדי לסייע לתובע שכנגד. הטענה לא הועלתה בשלב בו ניתנה לתובע שכנגד האפשרות להתייחס לבקשת המשיבות להורות על מחיקת הערת האזהרה כנגד הפקדת הסכום השנוי במחלוקת בקופת בית המשפט. יש בה אף ממד של השגה על פסק דינו החלוט של בית המשפט העליון לעניין זה. משכך, דינה להידחות.

6. לכך אוסיף, כי אף שלא הוגשו תצהירים על ידי המשיבים, הם מעלים חשש, שאינו מופרך, כי רישום ההערה המבוקש עלול להכשיל את הפרויקט אשר ההתקשרות לגביו עמדה במרכז בקשתם של המשיבים, אשר התקבלה, כמתואר לעיל, למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע שכנגד. המסקנה של כל האמור היא, כי גם שיקולים של מאזן נוחות אינם פועלים בכיוון של היעתרות למבוקש.

7. התוצאה של כל האמור היא, כי הבקשה נדחית. התובע שכנגד יישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים 1, 2, 3, אשר הגישו תגובה לבקשה, בסך של 3,500 ₪. סכום זה משקף את הקביעות לעיל ואת היקף העבודה שהושקעה. אין לצרף לו מע"מ. הוא ישולם עד ליום 7.8.16.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.