ת"א 22811-04-14 סלים נ' נדב ואח'

בכתב התביעה נטען כי ייפוי כוח והסכם מכר שנחתמו בין הצדדים בטלים, מאחר והתובע מסר הודעת ביטול ואף השיב לנתבעים סכום 17,000$ תמורת הביטול.

ייפוי הכוח והסכם המכר התייחסו למקרקעין הידועים כחלקה 899 בגוש 2 באדמות בית לחם (להלן: "הקרקע").

התובע טען כי רכש את הקרקע מהבעלים, הנתבעת 4, ביום 9.6.2004, בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר. ביום 15.1.2005 חתם על ייפוי כוח לטובת ולפקודת הנתבעת 2. בעניין זה טען כי הרישום בייפוי הכוח כאילו מדובר בשנת 2006 מהווה טעות סופר. ביום 23.7.2004 חתם התובע על הסכם מכר מול הנתבעת 2 ובאמצעות הנתבע 1. לאחר שהנתבעים לא קיימו התחייבויותיהם ולאחר שהתובע איים בפנייה להליכים משפטיים, נחתם ביום 31.5.2005 הסכם ביטול להסכם המכר. עוד טען התובע כי הוא השיב לנתבעים 17,000$. התובע טוען כי חרף האמור, הגישה הנתבעת 2 בקשה לרישום הקרקע על שמה, בפני רשם המקרקעין בבית אל ובנסיבות אלו הוגשה התביעה.

הנתבעים 2-1 כפרו בהגנתם בטענות התובע;

נטען כי לא נפלה כל טעות סופר וייפוי הכוח אכן נחתם בשנת 2006, לאחר שהתובע הודיע על ביטול ההסכם, לשיטתו אך לבסוף הביטול לא ארע בפועל.

נטען כי לאחר ההסכם מיום 23.7.04, זה אכן בוטל בהסכם מיום 31.5.05, ברם - התובע לא העביר את הסכומים שנדרשו ממנו והוסכמו כתנאי לביטול, ולכן ההסכם לא בוטל בסופו של יום. לפיכך חתם התובע על אותו ייפוי כוח בלתי חוזר וזאת בשנת 2006 (יוער כי ייפוי הכוח עצמו נושא את התאריך 3.1.06 והאישור הנוטריוני שלו הינו מיום 15.1.06). בהקשר זה הוכחשה העברת 17,000$ מידי התובע אל הנתבעים.

עניינה של החלטה זו בבקשה להורות למשיב (התובע) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, הנתבעים 2-1;

היה ניתן לקבל הבקשה ולו מאחר והתובע בחר שלא להגיש לה תגובה. עם זאת, אני מוצאת להרחיב בקצרה גם לגופם של דברים;

מטבע הדברים בקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות, הינה בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כך -