ת"א 22811-03-13 בקמן ואח' נ' מעיין החינוך התורני רובע יב' אשדוד ואח'

התובע הגיש תביעה בגין פגיעה בתאונה שאירעה במהלך עבודתו כשומר בבית הספר, עת נפל בעת ביצוע סריקה בחצר בית הספר באזור בו יש צמחיה בעת שנתקל בצינור השקיה.

לפי הנטען, הנתבעת 1 היתה הבעלים של בית הספר והנתבעת 2 היתה המתחזקת של האזור בו אירעה התאונה והיתה קשורה להתקנת צינורות ההשקיה.

הנתבעת 2, והמבטחת שלה, הנתבעת 3, הגישו הודעה לצד שלישי אשר כללה גם את צד ג'3, חברת האבטחה אשר אצלה הועסק התובע בעבודתו.

הצדדים הגיעו להסדר פשרה, אולם נותרו חלוקים לעניין כיסוי ההוצאות שהיו לנתבעות 2 ו-3, וזאת על רקע העובדה כי בהתאם להסדר הפשרה, נדחית התביעה נגד נתבעות אלו.

ב"כ הנתבעות 2 ו-3 פירט במכתבו ליתר ב"כ הצדדים את ההוצאות שהיו לנתבעות בניהול ההליך ועתר להשית על התובע ולחלופין על צד ג'3 תשלום מלוא ההוצאות.

הצדדים העלו טענותיהם בסוגיה האמורה והסכימו כי בית המשפט יפסוק לגביה ובמקביל הוגש הסדר הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ובכך הסתיים הדיון בתובענה.

לאחר שבחנתי את מהלך הדברים הנוגע להגשת התביעה ולבירור התביעה ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בנושא ההוצאות, הגעתי למסקנה לפיה הנתבעות 2 ו-3 זכאיות לקבלת החזר הוצאות, אך בנסיבות העניין, ונוכח העובדה כי התיק הסתיים למעשה בפשרה, ולפיכך בית המשפט לא נדרש להכריע בטענות הצדדים לגופן, הרי שאין מקום לפסיקת מלוא ההוצאות על פי הפירוט שניתן על ידי ב"כ הנתבעות 2 ו-3.

במקרה זה, יהיה מקום לחייב התובע בתשלום הוצאות לטובת הנתבעות 2 ו-3 אולם זאת בסכום נמוך בלבד.

במקרה הרגיל אשר בו מוגשת תביעה ומסתבר כי אין לה בסיס או סיכוי של ממש ביחס לאיזה מן הנתבעים ומשנדחית התביעה, אף אם בהסכמה או בפשרה, זכאי הצד אשר התביעה נגדו נדחתה להחזר הוצאות מהתובע. אולם, בחינת נסיבותיו של המקרה הנדון מעלה, כי יש לקבל טענות ב"כ התובע לפיהן אין מדובר במקרה הרגיל. מדובר בתביעה אשר היה לה בסיס של ממש ואף אם לא נדונה לגופה, ניתן לומר כי התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3 היתה בעלת סיכוי להתקבל.